תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק טז

א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר. ב בן-אדם, הודע את-ירושלם את-תועבתיה. ג ואמרת כה-אמר אדני יהוה, לירושלם, מכרתיך ומלדתיך, מארץ הכנעני; אביך האמרי, ואמך חתית. ד ומולדותיך, ביום הולדת אותך לא-כרת שרך, ובמים לא-רחצת, למשעי; והמלח לא המלחת, והחתל לא חתלת. ה לא-חסה עליך עין, לעשות לך אחת מאלה--לחמלה עליך; ותשלכי אל-פני השדה, בגעל נפשך, ביום, הלדת אתך. ו ואעבר עליך ואראך, מתבוססת בדמיך; ואמר לך בדמיך חיי, ואמר לך בדמיך חיי. ז רבבה, כצמח השדה נתתיך, ותרבי ותגדלי, ותבאי בעדי עדיים: שדים נכנו ושערך צמח, ואת ערם ועריה. ח ואעבר עליך ואראך, והנה עתך עת דדים, ואפרש כנפי עליך, ואכסה ערותך; ואשבע לך ואבוא בברית אתך, נאם אדני יהוה--ותהיי-לי. ט וארחצך במים, ואשטף דמיך מעליך; ואסכך, בשמן. י ואלבישך רקמה, ואנעלך תחש; ואחבשך בשש, ואכסך משי. יא ואעדך, עדי; ואתנה צמידים על-ידיך, ורביד על-גרונך. יב ואתן נזם, על-אפך, ועגילים, על-אזניך; ועטרת תפארת, בראשך. יג ותעדי זהב וכסף, ומלבושך ששי שש ומשי ורקמה, סלת ודבש ושמן, אכלתי אכלת; ותיפי במאד מאד, ותצלחי למלוכה. יד ויצא לך שם בגוים, ביפיך: כי כליל הוא, בהדרי אשר-שמתי עליך--נאם, אדני יהוה. טו ותבטחי ביפיך, ותזני על-שמך; ותשפכי את-תזנותיך על-כל-עובר, לו-יהי. טז ותקחי מבגדיך, ותעשי-לך במות טלאות, ותזני, עליהם: לא באות, ולא יהיה. יז ותקחי כלי תפארתך, מזהבי ומכספי אשר נתתי לך, ותעשי-לך, צלמי זכר; ותזני-בם. יח ותקחי את-בגדי רקמתך, ותכסים; ושמני, וקטרתי, נתתי נתת, לפניהם. יט ולחמי אשר-נתתי לך סלת ושמן ודבש, האכלתיך, ונתתיהו לפניהם לריח ניחח, ויהי: נאם, אדני יהוה. כ ותקחי את-בניך ואת-בנותיך, אשר ילדת לי, ותזבחים להם, לאכול--המעט, מתזנותך מתזנותיך. כא ותשחטי, את-בני; ותתנים, בהעביר אותם להם. כב ואת כל-תועבתיך ותזנתיך, לא זכרתי זכרת את-ימי נעוריך--בהיותך עירם ועריה, מתבוססת בדמך היית. כג ויהי, אחרי כל-רעתך: אוי אוי לך, נאם אדני יהוה. כד ותבני-לך, גב; ותעשי-לך רמה, בכל-רחוב. כה אל-כל-ראש דרך, בנית רמתך, ותתעבי את-יפיך, ותפשקי את-רגליך לכל-עובר; ותרבי, את-תזנותך תזנותיך. כו ותזני אל-בני-מצרים שכניך, גדלי בשר; ותרבי את-תזנתך, להכעיסני. כז והנה נטיתי ידי עליך, ואגרע חקך; ואתנך בנפש שנאותיך, בנות פלשתים--הנכלמות, מדרכך זמה. כח ותזני אל-בני אשור, מבלתי שבעתך; ותזנים, וגם לא שבעת. כט ותרבי את-תזנותך אל-ארץ כנען, כשדימה; וגם-בזאת, לא שבעת. ל מה אמלה לבתך, נאם אדני יהוה--בעשותך, את-כל-אלה, מעשה אשה-זונה, שלטת. לא בבנותיך גבך בראש כל-דרך, ורמתך עשיתי עשית בכל-רחוב; ולא-הייתי היית כזונה, לקלס אתנן. לב האשה, המנאפת--תחת אישה, תקח את-זרים. לג לכל-זנות, יתנו-נדה; ואת נתת את-נדניך, לכל-מאהביך, ותשחדי אותם לבוא אליך מסביב, בתזנותיך. לד ויהי-בך הפך מן-הנשים בתזנותיך, ואחריך לא זונה; ובתתך אתנן, ואתנן לא נתן-לך--ותהי להפך. לה לכן זונה, שמעי דבר-יהוה. {פ}

לו כה-אמר אדני יהוה, יען השפך נחשתך ותגלה ערותך, בתזנותיך, על-מאהביך; ועל, כל-גלולי תועבותיך, וכדמי בניך, אשר נתת להם. לז לכן הנני מקבץ את-כל-מאהביך, אשר ערבת עליהם, ואת כל-אשר אהבת, על כל-אשר שנאת; וקבצתי אתם עליך מסביב, וגליתי ערותך אלהם, וראו, את-כל-ערותך. לח ושפטתיך משפטי נאפות, ושפכת דם; ונתתיך, דם חמה וקנאה. לט ונתתי אתך בידם, והרסו גבך ונתצו רמתיך, והפשיטו אותך בגדיך, ולקחו כלי תפארתך; והניחוך, עירם ועריה. מ והעלו עליך קהל, ורגמו אותך באבן; ובתקוך, בחרבותם. מא ושרפו בתיך, באש, ועשו-בך שפטים, לעיני נשים רבות; והשבתיך, מזונה, וגם-אתנן, לא תתני-עוד. מב והנחתי חמתי בך, וסרה קנאתי ממך; ושקטתי, ולא אכעס עוד. מג יען, אשר לא-זכרתי זכרת את-ימי נעוריך, ותרגזי-לי, בכל-אלה; וגם-אני הא דרכך בראש נתתי, נאם אדני יהוה, ולא עשיתי עשית את-הזמה, על כל-תועבתיך. מד הנה, כל-המשל, עליך ימשל, לאמר: כאמה, בתה. מה בת-אמך את, געלת אישה ובניה; ואחות אחותך את, אשר געלו אנשיהן ובניהן--אמכן חתית, ואביכן אמרי. מו ואחותך הגדולה שמרון היא ובנותיה, היושבת על-שמאולך; ואחותך הקטנה ממך, היושבת מימינך--סדם, ובנותיה. מז ולא בדרכיהן הלכת, וכתועבותיהן עשיתי עשית: כמעט קט, ותשחתי מהן בכל-דרכיך. מח חי-אני, נאם אדני יהוה, אם-עשתה סדם אחותך, היא ובנותיה--כאשר עשית, את ובנותיך. מט הנה-זה היה, עון סדם אחותך: גאון שבעת-לחם ושלות השקט, היה לה ולבנותיה, ויד-עני ואביון, לא החזיקה. נ ותגבהינה, ותעשינה תועבה לפני; ואסיר אתהן, כאשר ראיתי. {ס}

נא ושמרון, כחצי חטאתיך לא חטאה; ותרבי את-תועבותיך, מהנה, ותצדקי את-אחותך אחותיך, בכל-תועבתיך אשר עשיתי עשית. נב גם-את שאי כלמתך, אשר פללת לאחותך, בחטאתיך אשר-התעבת מהן, תצדקנה ממך; וגם-את בושי ושאי כלמתך, בצדקתך אחיותך. נג ושבתי, את-שביתהן--את-שבית שבות סדם ובנותיה, ואת-שבית שבות שמרון ובנותיה; ושבית ושבות שביתיך, בתוכהנה. נד למען, תשאי כלמתך, ונכלמת, מכל אשר עשית--בנחמך, אתן. נה ואחותיך, סדם ובנותיה תשבן לקדמתן, ושמרון ובנותיה, תשבן לקדמתן; ואת, ובנותיך, תשבינה, לקדמתכן. נו ולוא היתה סדם אחותך, לשמועה בפיך, ביום, גאוניך. נז בטרם, תגלה רעתך, כמו עת חרפת בנות-ארם, וכל-סביבותיה בנות פלשתים; השאטות אותך, מסביב. נח את-זמתך ואת-תועבותיך, את נשאתים--נאם, יהוה. {ס}

נט כי כה אמר אדני יהוה, ועשית ועשיתי אותך כאשר עשית--אשר-בזית אלה, להפר ברית. ס וזכרתי אני את-בריתי אותך, בימי נעוריך; והקימותי לך, ברית עולם. סא וזכרת את-דרכיך, ונכלמת, בקחתך את-אחותיך הגדלות ממך, אל-הקטנות ממך; ונתתי אתהן לך לבנות, ולא מבריתך. סב והקימתי אני את-בריתי, אתך; וידעת, כי-אני יהוה. סג למען תזכרי, ובשת, ולא יהיה-לך עוד פתחון פה, מפני כלמתך--בכפרי-לך לכל-אשר עשית, נאם אדני יהוה. {פ}