תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק ג

א ויאמר אלי--בן-אדם, את אשר-תמצא אכול: אכול את-המגלה הזאת, ולך דבר אל-בית ישראל. ב ואפתח, את-פי; ויאכילני, את המגלה הזאת. ג ויאמר אלי, בן-אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא, את המגלה הזאת, אשר אני נתן אליך; ואכלה, ותהי בפי כדבש למתוק. {פ}

ד ויאמר, אלי: בן-אדם, לך-בא אל-בית ישראל, ודברת בדברי, אליהם. ה כי לא אל-עם עמקי שפה, וכבדי לשון--אתה שלוח: אל-בית, ישראל. ו לא אל-עמים רבים, עמקי שפה וכבדי לשון, אשר לא-תשמע, דבריהם; אם-לא אליהם שלחתיך, המה ישמעו אליך. ז ובית ישראל, לא יאבו לשמע אליך--כי-אינם אבים, לשמע אלי: כי כל-בית ישראל, חזקי-מצח וקשי-לב המה. ח הנה נתתי את-פניך חזקים, לעמת פניהם; ואת-מצחך חזק, לעמת מצחם. ט כשמיר חזק מצר, נתתי מצחך: לא-תירא אותם ולא-תחת מפניהם, כי בית מרי המה. {פ}

י ויאמר, אלי: בן-אדם--את-כל-דברי אשר אדבר אליך, קח בלבבך ובאזניך שמע. יא ולך בא אל-הגולה, אל-בני עמך, ודברת אליהם ואמרת אליהם, כה אמר אדני יהוה: אם-ישמעו, ואם-יחדלו. יב ותשאני רוח--ואשמע אחרי, קול רעש גדול: ברוך כבוד-יהוה, ממקומו. יג וקול כנפי החיות, משיקות אשה אל-אחותה, וקול האופנים, לעמתם; וקול, רעש גדול. יד ורוח נשאתני, ותקחני; ואלך מר בחמת רוחי, ויד-יהוה עלי חזקה. טו ואבוא אל-הגולה תל אביב הישבים אל-נהר-כבר, ואשר ואשב--המה, יושבים שם; ואשב שם שבעת ימים, משמים בתוכם. טז ויהי, מקצה שבעת ימים; {פ}

ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר. יז בן-אדם, צפה נתתיך לבית ישראל; ושמעת מפי דבר, והזהרת אותם ממני. יח באמרי לרשע, מות תמות, ולא הזהרתו ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה, לחיתו--הוא רשע בעונו ימות, ודמו מידך אבקש. יט ואתה, כי-הזהרת רשע, ולא-שב מרשעו, ומדרכו הרשעה--הוא בעונו ימות, ואתה את-נפשך הצלת. כ ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול, ונתתי מכשול לפניו הוא ימות: כי לא הזהרתו, בחטאתו ימות, ולא תזכרן צדקתו אשר עשה, ודמו מידך אבקש. כא ואתה כי הזהרתו צדיק, לבלתי חטא צדיק--והוא לא-חטא: חיו יחיה כי נזהר, ואתה את-נפשך הצלת. {פ}

כב ותהי עלי שם, יד-יהוה; ויאמר אלי, קום צא אל-הבקעה, ושם, אדבר אותך. כג ואקום, ואצא אל-הבקעה, והנה-שם כבוד-יהוה עמד, ככבוד אשר ראיתי על-נהר-כבר; ואפל, על-פני. כד ותבא-בי רוח, ותעמדני על-רגלי; וידבר אתי ויאמר אלי, בא הסגר בתוך ביתך. כה ואתה בן-אדם, הנה נתנו עליך עבותים, ואסרוך, בהם; ולא תצא, בתוכם. כו ולשונך, אדביק אל-חכך, ונאלמת, ולא-תהיה להם לאיש מוכיח: כי בית מרי, המה. כז ובדברי אותך, אפתח את-פיך, ואמרת אליהם, כה אמר אדני יהוה; השמע ישמע והחדל יחדל, כי בית מרי המה. {פ}