תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק כ

א ויהי בשנה השביעית, בחמשי בעשור לחדש, באו אנשים מזקני ישראל, לדרש את-יהוה; וישבו, לפני. {ס}

ב ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר. ג בן-אדם, דבר את-זקני ישראל ואמרת אלהם כה אמר אדני יהוה, הלדרש אתי, אתם באים: חי-אני אם-אדרש לכם, נאם אדני יהוה. ד התשפט אתם, התשפוט בן-אדם: את-תועבת אבותם, הודיעם. ה ואמרת אליהם, כה-אמר אדני יהוה, ביום בחרי בישראל, ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים; ואשא ידי להם לאמר, אני יהוה אלהיכם. ו ביום ההוא, נשאתי ידי להם, להוציאם, מארץ מצרים: אל-ארץ אשר-תרתי להם, זבת חלב ודבש--צבי היא, לכל-הארצות. ז ואמר אלהם, איש שקוצי עיניו השליכו, ובגלולי מצרים, אל-תטמאו: אני, יהוה אלהיכם. ח וימרו-בי, ולא אבו לשמע אלי--איש את-שקוצי עיניהם לא השליכו, ואת-גלולי מצרים לא עזבו; ואמר לשפך חמתי עליהם, לכלות אפי בהם, בתוך, ארץ מצרים. ט ואעש למען שמי, לבלתי החל לעיני הגוים אשר-המה בתוכם--אשר נודעתי אליהם לעיניהם, להוציאם מארץ מצרים. י ואוציאם, מארץ מצרים; ואבאם, אל-המדבר. יא ואתן להם את-חקותי, ואת-משפטי הודעתי אותם: אשר יעשה אותם האדם, וחי בהם. יב וגם את-שבתותי, נתתי להם, להיות לאות, ביני וביניהם--לדעת, כי אני יהוה מקדשם. יג וימרו-בי בית-ישראל במדבר, בחקותי לא-הלכו ואת-משפטי מאסו אשר יעשה אתם האדם וחי בהם, ואת-שבתתי, חללו מאד; ואמר לשפך חמתי עליהם, במדבר--לכלותם. יד ואעשה, למען שמי, לבלתי החל לעיני הגוים, אשר הוצאתים לעיניהם. טו וגם-אני, נשאתי ידי להם--במדבר: לבלתי הביא אותם אל-הארץ אשר-נתתי, זבת חלב ודבש--צבי היא, לכל-הארצות. טז יען במשפטי מאסו, ואת-חקותי לא-הלכו בהם, ואת-שבתותי, חללו: כי אחרי גלוליהם, לבם הלך. יז ותחס עיני עליהם, משחתם; ולא-עשיתי אותם כלה, במדבר. יח ואמר אל-בניהם, במדבר, בחוקי אבותיכם אל-תלכו, ואת-משפטיהם אל-תשמרו; ובגלוליהם, אל-תטמאו. יט אני יהוה אלהיכם, בחקותי לכו; ואת-משפטי שמרו, ועשו אותם. כ ואת-שבתותי, קדשו; והיו לאות, ביני וביניכם--לדעת, כי אני יהוה אלהיכם. כא וימרו-בי הבנים, בחקותי לא-הלכו ואת-משפטי לא-שמרו לעשות אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם--את-שבתותי, חללו; ואמר לשפך חמתי עליהם, לכלות אפי בם--במדבר. כב והשבתי, את-ידי, ואעש, למען שמי--לבלתי החל לעיני הגוים, אשר-הוצאתי אותם לעיניהם. כג גם-אני, נשאתי את-ידי להם--במדבר: להפיץ אתם בגוים, ולזרות אותם בארצות. כד יען משפטי לא-עשו, וחקותי מאסו, ואת-שבתותי, חללו; ואחרי גלולי אבותם, היו עיניהם. כה וגם-אני נתתי להם, חקים לא טובים; ומשפטים--לא יחיו, בהם. כו ואטמא אותם במתנותם, בהעביר כל-פטר רחם: למען אשמם--למען אשר ידעו, אשר אני יהוה. {ס}

כז לכן דבר אל-בית ישראל, בן-אדם, ואמרת אליהם, כה אמר אדני יהוה: עוד, זאת גדפו אותי אבותיכם, במעלם בי, מעל. כח ואביאם, אל-הארץ, אשר נשאתי את-ידי, לתת אותה להם; ויראו כל-גבעה רמה וכל-עץ עבת, ויזבחו-שם את-זבחיהם ויתנו-שם כעס קרבנם, וישימו שם ריח ניחוחיהם, ויסיכו שם את-נסכיהם. כט ואמר אלהם--מה הבמה, אשר-אתם הבאים שם; ויקרא שמה במה, עד היום הזה. {ס}

ל לכן אמר אל-בית ישראל, כה אמר אדני יהוה, הבדרך אבותיכם, אתם נטמאים; ואחרי שקוציהם, אתם זנים. לא ובשאת מתנתיכם בהעביר בניכם באש אתם נטמאים לכל-גלוליכם, עד-היום, {ס} ואני אדרש לכם, בית ישראל: חי-אני, נאם אדני יהוה, אם-אדרש, לכם. לב והעלה, על-רוחכם--היו, לא תהיה: אשר אתם אמרים, נהיה כגוים כמשפחות הארצות--לשרת, עץ ואבן. לג חי-אני, נאם אדני יהוה: אם-לא ביד חזקה ובזרוע נטויה, ובחמה שפוכה--אמלוך עליכם. לד והוצאתי אתכם, מן-העמים, וקבצתי אתכם, מן-הארצות אשר נפוצתם בם--ביד חזקה ובזרוע נטויה, ובחמה שפוכה. לה והבאתי אתכם, אל-מדבר העמים; ונשפטתי אתכם שם, פנים אל-פנים. לו כאשר נשפטתי את-אבותיכם, במדבר ארץ מצרים--כן אשפט אתכם, נאם אדני יהוה. לז והעברתי אתכם, תחת השבט; והבאתי אתכם, במסרת הברית. לח וברותי מכם, המרדים והפושעים בי--מארץ מגוריהם אוציא אותם, ואל-אדמת ישראל לא יבוא; וידעתם, כי-אני יהוה. לט ואתם בית-ישראל כה-אמר אדני יהוה, איש גלוליו לכו עבדו, ואחר, אם-אינכם שמעים אלי; ואת-שם קדשי לא תחללו-עוד, במתנותיכם ובגלוליכם. מ כי בהר-קדשי בהר מרום ישראל, נאם אדני יהוה--שם יעבדני כל-בית ישראל כלה, בארץ: שם ארצם--ושם אדרוש את-תרומתיכם ואת-ראשית משאותיכם, בכל-קדשיכם. מא בריח ניחח, ארצה אתכם, בהוציאי אתכם מן-העמים, וקבצתי אתכם מן-הארצות אשר נפצתם בם; ונקדשתי בכם, לעיני הגוים. מב וידעתם כי-אני יהוה, בהביאי אתכם אל-אדמת ישראל--אל-הארץ, אשר נשאתי את-ידי, לתת אותה, לאבותיכם. מג וזכרתם-שם, את-דרכיכם ואת כל-עלילותיכם, אשר נטמאתם, בם; ונקטתם, בפניכם, בכל-רעותיכם, אשר עשיתם. מד וידעתם כי-אני יהוה, בעשותי אתכם למען שמי: לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות, בית ישראל--נאם, אדני יהוה. {פ}