תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק כג

א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר. ב בן-אדם--שתים נשים, בנות אם-אחת היו. ג ותזנינה במצרים, בנעוריהן זנו; שמה, מעכו שדיהן, ושם עשו, דדי בתוליהן. ד ושמותן, אהלה הגדולה ואהליבה אחותה, ותהיינה לי, ותלדנה בנים ובנות; ושמותן--שמרון אהלה, וירושלם אהליבה. ה ותזן אהלה, תחתי; ותעגב על-מאהביה, אל-אשור קרובים. ו לבשי תכלת פחות וסגנים, בחורי חמד כלם; פרשים, רכבי סוסים. ז ותתן תזנותיה עליהם, מבחר בני-אשור כלם; ובכל אשר-עגבה בכל-גלוליהם, נטמאה. ח ואת-תזנותיה ממצרים, לא עזבה--כי אותה שכבו בנעוריה, והמה עשו דדי בתוליה; וישפכו תזנותם, עליה. ט לכן נתתיה, ביד-מאהביה--ביד בני אשור, אשר עגבה עליהם. י המה, גלו ערותה--בניה ובנותיה לקחו, ואותה בחרב הרגו; ותהי-שם, לנשים, ושפוטים, עשו בה. {ס}

יא ותרא אחותה אהליבה, ותשחת עגבתה ממנה; ואת-תזנותיה--מזנוני, אחותה. יב אל-בני אשור עגבה פחות וסגנים קרבים, לבשי מכלול, פרשים, רכבי סוסים--בחורי חמד, כלם. יג וארא, כי נטמאה: דרך אחד, לשתיהן. יד ותוסף, אל-תזנותיה; ותרא, אנשי מחקה על-הקיר, צלמי כשדיים כשדים, חקקים בששר. טו חגורי אזור במתניהם, סרוחי טבולים בראשיהם--מראה שלשים, כלם: דמות בני-בבל כשדים, ארץ מולדתם. טז ותעגב ותעגבה עליהם, למראה עיניה; ותשלח מלאכים אליהם, כשדימה. יז ויבאו אליה בני-בבל למשכב דדים, ויטמאו אותה בתזנותם; ותטמא-בם--ותקע נפשה, מהם. יח ותגל, תזנותיה, ותגל, את-ערותה; ותקע נפשי מעליה, כאשר נקעה נפשי מעל אחותה. יט ותרבה, את-תזנותיה, לזכר את-ימי נעוריה, אשר זנתה בארץ מצרים. כ ותעגבה, על פלגשיהם, אשר בשר-חמורים בשרם, וזרמת סוסים זרמתם. כא ותפקדי, את זמת נעוריך; בעשות ממצרים דדיך, למען שדי נעוריך. {ס}

כב לכן אהליבה, כה-אמר אדני יהוה, הנני מעיר את-מאהביך עליך, את אשר-נקעה נפשך מהם; והבאתים עליך, מסביב. כג בני בבל וכל-כשדים, פקוד ושוע וקוע, כל-בני אשור, אותם; בחורי חמד פחות וסגנים, כלם--שלשים וקרואים, רכבי סוסים כלם. כד ובאו עליך הצן רכב וגלגל, ובקהל עמים--צנה ומגן וקובע, ישימו עליך סביב; ונתתי לפניהם משפט, ושפטוך במשפטיהם. כה ונתתי קנאתי בך, ועשו אותך בחמה--אפך ואזניך יסירו, ואחריתך בחרב תפול; המה, בניך ובנותיך יקחו, ואחריתך, תאכל באש. כו והפשיטוך, את-בגדיך; ולקחו, כלי תפארתך. כז והשבתי זמתך ממך, ואת-זנותך מארץ מצרים; ולא-תשאי עיניך אליהם, ומצרים לא תזכרי-עוד. {פ}

כח כי כה אמר, אדני יהוה, הנני נתנך, ביד אשר שנאת--ביד אשר-נקעה נפשך, מהם. כט ועשו אותך בשנאה, ולקחו כל-יגיעך, ועזבוך, עירם ועריה; ונגלה ערות זנוניך, וזמתך ותזנותיך. ל עשה אלה, לך, בזנותך אחרי גוים, על אשר-נטמאת בגלוליהם. לא בדרך אחותך, הלכת; ונתתי כוסה, בידך. {ס}

לב כה אמר, אדני יהוה, כוס אחותך תשתי, העמקה והרחבה; תהיה לצחק וללעג, מרבה להכיל. לג שכרון ויגון, תמלאי; כוס שמה ושממה, כוס אחותך שמרון. לד ושתית אותה ומצית, ואת-חרשיה תגרמי--ושדיך תנתקי: כי אני דברתי, נאם אדני יהוה. {ס}

לה לכן, כה אמר אדני יהוה, יען שכחת אותי, ותשליכי אותי אחרי גוך; וגם-את שאי זמתך, ואת-תזנותיך. {ס}

לו ויאמר יהוה, אלי, בן-אדם, התשפוט את-אהלה ואת-אהליבה; והגד להן, את תועבותיהן. לז כי נאפו, ודם בידיהן, ואת-גלוליהן, נאפו; וגם את-בניהן אשר ילדו-לי, העבירו להם לאכלה. לח עוד זאת, עשו לי: טמאו את-מקדשי ביום ההוא, ואת-שבתותי חללו. לט ובשחטם את-בניהם לגלוליהם, ויבאו אל-מקדשי ביום ההוא לחללו; והנה-כה עשו, בתוך ביתי. מ ואף, כי תשלחנה לאנשים, באים, ממרחק--אשר מלאך שלוח אליהם, והנה-באו, לאשר רחצת כחלת עיניך, ועדית עדי. מא וישבת על-מטה כבודה, ושלחן ערוך לפניה; וקטרתי ושמני, שמת עליה. מב וקול המון, שלו בה, ואל-אנשים מרב אדם, מובאים סובאים סבאים ממדבר; ויתנו צמידים אל-ידיהן, ועטרת תפארת על-ראשיהן. מג ואמר, לבלה נאופים; עת עתה יזנה יזנו תזנותה, והיא. מד ויבוא אליה, כבוא אל-אשה זונה; כן באו, אל-אהלה ואל-אהליבה--אשת, הזמה. מה ואנשים צדיקם, המה ישפטו אותהם--משפט נאפות, ומשפט שפכות דם: כי נאפת הנה, ודם בידיהן. {ס}

מו כי כה אמר, אדני יהוה: העלה עליהם קהל, ונתן אתהן לזעוה ולבז. מז ורגמו עליהן אבן קהל, וברא אותהן בחרבותם; בניהם ובנותיהם יהרגו, ובתיהן באש ישרפו. מח והשבתי זמה, מן-הארץ; ונוסרו כל-הנשים, ולא תעשינה כזמתכנה. מט ונתנו זמתכנה עליכן, וחטאי גלוליכן תשאינה; וידעתם, כי אני אדני יהוה. {פ}