תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק ד

א ואתה בן-אדם קח-לך לבנה, ונתתה אותה לפניך; וחקות עליה עיר, את-ירושלם. ב ונתתה עליה מצור, ובנית עליה דיק, ושפכת עליה, סללה; ונתתה עליה מחנות ושים-עליה כרים, סביב. ג ואתה קח-לך, מחבת ברזל, ונתתה אותה קיר ברזל, בינך ובין העיר; והכינתה את-פניך אליה והיתה במצור, וצרת עליה--אות היא, לבית ישראל. {פ}

ד ואתה שכב על-צדך השמאלי, ושמת את-עון בית-ישראל עליו: מספר הימים אשר תשכב עליו, תשא את-עונם. ה ואני, נתתי לך את-שני עונם, למספר ימים, שלש-מאות ותשעים יום; ונשאת, עון בית-ישראל. ו וכלית את-אלה, ושכבת על-צדך הימיני הימני שנית, ונשאת, את-עון בית-יהודה--ארבעים יום, יום לשנה יום לשנה נתתיו לך. ז ואל-מצור ירושלם תכין פניך, וזרעך חשופה; ונבאת, עליה. ח והנה נתתי עליך, עבותים; ולא-תהפך מצדך אל-צדך, עד-כלותך ימי מצורך. ט ואתה קח-לך חטין ושערים ופול ועדשים ודחן וכסמים, ונתתה אותם בכלי אחד, ועשית אותם לך, ללחם: מספר הימים אשר-אתה שוכב על-צדך, שלש-מאות ותשעים יום--תאכלנו. י ומאכלך, אשר תאכלנו--במשקול, עשרים שקל ליום: מעת עד-עת, תאכלנו. יא ומים במשורה תשתה, ששית ההין: מעת עד-עת, תשתה. יב ועגת שערים, תאכלנה; והיא, בגללי צאת האדם--תעגנה, לעיניהם. {ס}

יג ויאמר יהוה, ככה יאכלו בני-ישראל את-לחמם טמא, בגוים, אשר אדיחם שם. יד ואמר, אהה אדני יהוה, הנה נפשי, לא מטמאה; ונבלה וטרפה לא-אכלתי מנעורי ועד-עתה, ולא-בא בפי בשר פגול. {ס}

טו ויאמר אלי--ראה נתתי לך את-צפועי צפיעי הבקר, תחת גללי האדם; ועשית את-לחמך, עליהם. {ס}

טז ויאמר אלי, בן-אדם הנני שבר מטה-לחם בירושלם, ואכלו-לחם במשקל, ובדאגה; ומים, במשורה ובשממון ישתו. יז למען יחסרו, לחם ומים; ונשמו איש ואחיו, ונמקו בעונם. {פ}