תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק יד

א ויבוא אלי אנשים, מזקני ישראל; וישבו, לפני. {פ}

ב ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר. ג בן-אדם, האנשים האלה העלו גלוליהם על-לבם, ומכשול עונם, נתנו נכח פניהם: האדרש אדרש, להם. {ס}

ד לכן דבר-אותם ואמרת אליהם כה-אמר אדני יהוה, איש איש מבית ישראל אשר יעלה את-גלוליו אל-לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו, ובא, אל-הנביא: אני יהוה, נעניתי לו בה בא--ברב גלוליו. ה למען תפש את-בית-ישראל, בלבם, אשר נזרו מעלי, בגלוליהם כלם. {ס}

ו לכן אמר אל-בית ישראל, כה אמר אדני יהוה, שובו והשיבו, מעל גלוליכם; ומעל כל-תועבתיכם, השיבו פניכם. ז כי איש איש מבית ישראל, ומהגר אשר-יגור בישראל, וינזר מאחרי ויעל גלוליו אל-לבו, ומכשול עונו ישים נכח פניו; ובא אל-הנביא, לדרש-לו בי--אני יהוה, נענה-לו בי. ח ונתתי פני באיש ההוא, והשמתיהו לאות ולמשלים, והכרתיו, מתוך עמי; וידעתם, כי-אני יהוה. {ס}

ט והנביא כי-יפתה, ודבר דבר--אני יהוה פתיתי, את הנביא ההוא; ונטיתי את-ידי, עליו, והשמדתיו, מתוך עמי ישראל. י ונשאו, עונם: כעון, הדרש--כעון הנביא, יהיה. יא למען לא-יתעו עוד בית-ישראל, מאחרי, ולא-יטמאו עוד, בכל-פשעיהם; והיו-לי לעם, ואני אהיה להם לאלהים--נאם, אדני יהוה. {פ}

יב ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר. יג בן-אדם, ארץ כי תחטא-לי למעל-מעל, ונטיתי ידי עליה, ושברתי לה מטה-לחם; והשלחתי-בה רעב, והכרתי ממנה אדם ובהמה. יד והיו שלשת האנשים האלה, בתוכה--נח, דנאל דניאל ואיוב: המה בצדקתם ינצלו נפשם, נאם אדני יהוה. טו לו-חיה רעה אעביר בארץ, ושכלתה; והיתה שממה מבלי עובר, מפני החיה. טז שלשת האנשים האלה, בתוכה--חי-אני נאם אדני יהוה, אם-בנים ואם-בנות יצילו: המה לבדם ינצלו, והארץ תהיה שממה. יז או חרב אביא, על-הארץ ההיא; ואמרתי, חרב תעבר בארץ, והכרתי ממנה, אדם ובהמה. יח ושלשת האנשים האלה, בתוכה--חי-אני נאם אדני יהוה, לא יצילו בנים ובנות: כי הם לבדם, ינצלו. יט או דבר אשלח, אל-הארץ ההיא; ושפכתי חמתי עליה בדם, להכרית ממנה אדם ובהמה. כ ונח דנאל דניאל ואיוב, בתוכה--חי-אני נאם אדני יהוה, אם-בן אם-בת יצילו: המה בצדקתם, יצילו נפשם. {פ}

כא כי כה אמר אדני יהוה, אף כי-ארבעת שפטי הרעים חרב ורעב וחיה רעה ודבר, שלחתי, אל-ירושלם--להכרית ממנה, אדם ובהמה. כב והנה נותרה-בה פלטה, המוצאים בנים ובנות--הנם יוצאים אליכם, וראיתם את-דרכם ואת-עלילותם; ונחמתם, על-הרעה אשר הבאתי על-ירושלם--את כל-אשר הבאתי, עליה. כג ונחמו אתכם, כי-תראו את-דרכם ואת-עלילותם; וידעתם, כי לא חנם עשיתי את כל-אשר-עשיתי בה--נאם, אדני יהוה. {פ}