תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק ח

א ויהי בשנה הששית, בששי בחמשה לחדש, אני יושב בביתי, וזקני יהודה יושבים לפני; ותפל עלי שם, יד אדני יהוה. ב ואראה, והנה דמות כמראה-אש--ממראה מתניו ולמטה, אש; וממתניו ולמעלה, כמראה-זהר כעין החשמלה. ג וישלח תבנית יד, ויקחני בציצת ראשי; ותשא אתי רוח בין-הארץ ובין השמים ותבא אתי ירושלמה במראות אלהים, אל-פתח שער הפנימית הפונה צפונה, אשר-שם מושב, סמל הקנאה המקנה. ד והנה-שם--כבוד, אלהי ישראל: כמראה, אשר ראיתי בבקעה. ה ויאמר אלי--בן-אדם, שא-נא עיניך דרך צפונה; ואשא עיני, דרך צפונה, והנה מצפון לשער המזבח, סמל הקנאה הזה בבאה. ו ויאמר אלי--בן-אדם, הראה אתה מהם מה הם עשים; תועבות גדלות אשר בית-ישראל עשים פה, לרחקה מעל מקדשי, ועוד תשוב תראה, תועבות גדלות. {פ}

ז ויבא אתי, אל-פתח החצר; ואראה, והנה חר-אחד בקיר. ח ויאמר אלי, בן-אדם חתר-נא בקיר; ואחתר בקיר, והנה פתח אחד. {ס}

ט ויאמר, אלי: בא וראה את-התועבות הרעות, אשר הם עשים פה. י ואבוא, ואראה, והנה כל-תבנית רמש ובהמה שקץ, וכל-גלולי בית ישראל--מחקה על-הקיר, סביב סביב. יא ושבעים איש מזקני בית-ישראל ויאזניהו בן-שפן עמד בתוכם, עמדים לפניהם, ואיש מקטרתו, בידו; ועתר ענן-הקטרת, עלה. יב ויאמר אלי, הראית בן-אדם, אשר זקני בית-ישראל עשים בחשך, איש בחדרי משכיתו: כי אמרים, אין יהוה ראה אתנו--עזב יהוה, את-הארץ. יג ויאמר, אלי: עוד תשוב תראה תועבות גדלות, אשר-המה עשים. יד ויבא אתי, אל-פתח שער בית-יהוה, אשר, אל-הצפונה; והנה-שם הנשים ישבות, מבכות את-התמוז. {ס}

טו ויאמר אלי, הראית בן-אדם; עוד תשוב תראה תועבות, גדלות מאלה. טז ויבא אתי, אל-חצר בית-יהוה הפנימית, והנה-פתח היכל יהוה בין האולם ובין המזבח, כעשרים וחמשה איש; אחריהם אל-היכל יהוה, ופניהם קדמה, והמה משתחויתם קדמה, לשמש. יז ויאמר אלי, הראית בן-אדם--הנקל לבית יהודה, מעשות את-התועבות אשר עשו-פה: כי-מלאו את-הארץ חמס, וישבו להכעיסני, והנם שלחים את-הזמורה, אל-אפם. יח וגם-אני אעשה בחמה, לא-תחוס עיני ולא אחמל; וקראו באזני קול גדול, ולא אשמע אותם.