תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק כח

א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר. ב בן-אדם אמר לנגיד צר כה-אמר אדני יהוה, יען גבה לבך ותאמר אל אני--מושב אלהים ישבתי, בלב ימים; ואתה אדם ולא-אל, ותתן לבך כלב אלהים. ג הנה חכם אתה, מדנאל מדניאל: כל-סתום, לא עממוך. ד בחכמתך, ובתבונתך, עשית לך, חיל; ותעש זהב וכסף, באוצרותיך. ה ברב חכמתך ברכלתך, הרבית חילך; ויגבה לבבך, בחילך. {ס}

ו לכן, כה אמר אדני יהוה: יען תתך את-לבבך, כלב אלהים. ז לכן, הנני מביא עליך זרים--עריצי, גוים; והריקו חרבותם על-יפי חכמתך, וחללו יפעתך. ח לשחת, יורדוך; ומתה ממותי חלל, בלב ימים. ט האמר תאמר אלהים אני, לפני הרגך: ואתה אדם ולא-אל, ביד מחלליך. י מותי ערלים תמות, ביד-זרים: כי אני דברתי, נאם אדני יהוה. {פ}

יא ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר. יב בן-אדם, שא קינה על-מלך צור; ואמרת לו, כה אמר אדני יהוה, אתה חותם תכנית, מלא חכמה וכליל יפי. יג בעדן גן-אלהים היית, כל-אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה, ספיר נפך, וברקת וזהב; מלאכת תפיך ונקביך בך, ביום הבראך כוננו. יד את-כרוב--ממשח, הסוכך; ונתתיך, בהר קדש אלהים היית--בתוך אבני-אש, התהלכת. טו תמים אתה בדרכיך, מיום הבראך, עד-נמצא עולתה, בך. טז ברב רכלתך, מלו תוכך חמס--ותחטא; ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסכך, מתוך אבני-אש. יז גבה לבך ביפיך, שחת חכמתך על-יפעתך; על-ארץ השלכתיך, לפני מלכים נתתיך--לראוה בך. יח מרב עוניך, בעול רכלתך, חללת, מקדשיך; ואוצא-אש מתוכך, היא אכלתך, ואתנך לאפר על-הארץ, לעיני כל-ראיך. יט כל-יודעיך, בעמים, שממו, עליך; בלהות היית, ואינך עד-עולם. {פ}

כ ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר. כא בן-אדם, שים פניך אל-צידון, והנבא, עליה. כב ואמרת, כה אמר אדני יהוה, הנני עליך צידון, ונכבדתי בתוכך; וידעו כי-אני יהוה, בעשותי בה שפטים--ונקדשתי בה. כג ושלחתי-בה דבר ודם, בחוצותיה, ונפלל חלל בתוכה, בחרב עליה מסביב; וידעו, כי-אני יהוה. כד ולא-יהיה עוד לבית ישראל, סלון ממאיר וקוץ מכאב, מכל סביבתם, השאטים אותם; וידעו, כי אני אדני יהוה. {פ}

כה כה-אמר, אדני יהוה, בקבצי את-בית ישראל מן-העמים אשר נפצו בם, ונקדשתי בם לעיני הגוים; וישבו, על-אדמתם, אשר נתתי, לעבדי ליעקב. כו וישבו עליה, לבטח, ובנו בתים ונטעו כרמים, וישבו לבטח: בעשותי שפטים, בכל השאטים אתם מסביבותם--וידעו, כי אני יהוה אלהיהם. {פ}