תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח


יחזקאל פרק כא

א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  ב בן-אדם, שים פניך דרך תימנה, והטף, אל-דרום; והנבא אל-יער השדה, נגב.  ג ואמרת ליער הנגב, שמע דבר-יהוה:  כה-אמר אדני יהוה הנני מצית-בך אש ואכלה בך כל-עץ-לח וכל-עץ יבש לא-תכבה, להבת שלהבת, ונצרבו-בה כל-פנים, מנגב צפונה.  ד וראו, כל-בשר, כי אני יהוה, בערתיה:  לא, תכבה.  ה ואמר, אהה אדני יהוה; המה אמרים לי, הלא ממשל משלים הוא.  {פ}

ו ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  ז בן-אדם, שים פניך אל-ירושלם, והטף, אל-מקדשים; והנבא, אל-אדמת ישראל.  ח ואמרת לאדמת ישראל, כה אמר יהוה, הנני אליך, והוצאתי חרבי מתערה; והכרתי ממך, צדיק ורשע.  ט יען אשר-הכרתי ממך, צדיק ורשע; לכן תצא חרבי מתערה, אל-כל-בשר--מנגב צפון.  י וידעו, כל-בשר, כי אני יהוה, הוצאתי חרבי מתערה:  לא תשוב, עוד.  {ס}

יא ואתה בן-אדם, האנח; בשברון מתנים ובמרירות, תאנח לעיניהם.  יב והיה כי-יאמרו אליך, על-מה אתה נאנח; ואמרת אל-שמועה כי-באה ונמס כל-לב ורפו כל-ידים וכהתה כל-רוח, וכל-ברכים תלכנה מים--הנה באה ונהיתה, נאם אדני יהוה.  {פ}

יג ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  יד בן-אדם--הנבא ואמרת, כה אמר אדני:  אמר, חרב חרב הוחדה וגם-מרוטה.  טו למען טבח טבח הוחדה, למען-היה-לה ברק מרטה; או נשיש, שבט בני מאסת כל-עץ.  טז ויתן אתה למרטה, לתפש בכף; היא-הוחדה חרב והיא מרטה, לתת אותה ביד-הורג.  יז זעק והילל, בן-אדם--כי-היא היתה בעמי, היא בכל-נשיאי ישראל; מגורי אל-חרב היו את-עמי, לכן ספק אל-ירך.  יח כי בחן--ומה, אם-גם-שבט מאסת לא יהיה:  נאם, אדני יהוה.  {פ}

יט ואתה בן-אדם--הנבא, והך כף אל-כף; ותכפל חרב שלישתה, חרב חללים--היא חרב חלל הגדול, החדרת להם.  כ למען למוג לב, והרבה המכשלים--על כל-שעריהם, נתתי אבחת-חרב; אח עשויה לברק, מעטה לטבח.  כא התאחדי הימני, השימי השמילי; אנה, פניך מעדות.  כב וגם-אני, אכה כפי אל-כפי, והניחתי, חמתי:  אני יהוה, דברתי.  {פ}

כג ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  כד ואתה בן-אדם שים-לך שנים דרכים, לבוא חרב מלך-בבל--מארץ אחד, יצאו שניהם; ויד ברא, בראש דרך-עיר ברא.  כה דרך תשים--לבוא חרב, את רבת בני-עמון; ואת-יהודה בירושלם, בצורה.  כו כי-עמד מלך-בבל אל-אם הדרך, בראש שני הדרכים--לקסם-קסם:  קלקל בחצים שאל בתרפים, ראה בכבד.  כז בימינו היה הקסם ירושלם, לשום כרים לפתח פה ברצח, להרים קול, בתרועה--לשום כרים על-שערים, לשפך סללה לבנות דיק.  כח והיה להם כקסום- כקסם- שוא בעיניהם, שבעי שבעות להם; והוא-מזכיר עון, להתפש.  {ס}

כט לכן, כה-אמר אדני יהוה, יען הזכרכם עונכם, בהגלות פשעיכם להראות חטאותיכם בכל עלילותיכם--יען, הזכרכם, בכף, תתפשו.  {פ}

ל ואתה חלל רשע, נשיא ישראל, אשר-בא יומו, בעת עון קץ.  {ס}

לא כה אמר, אדני יהוה, הסיר המצנפת, והרים העטרה; זאת לא-זאת--השפלה הגבה, והגבה השפיל.  לב עוה עוה, עוה אשימנה; גם-זאת לא היה, עד-בא אשר-לו המשפט ונתתיו.  {פ}

לג ואתה בן-אדם, הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה, אל-בני עמון, ואל-חרפתם; ואמרת, חרב חרב פתוחה לטבח מרוטה, להכיל, למען ברק.  לד בחזות לך שוא, בקסם-לך כזב--לתת אותך, אל-צוארי חללי רשעים, אשר-בא יומם, בעת עון קץ.  לה השב, אל-תערה, במקום אשר-נבראת בארץ מכרותיך, אשפט אתך.  לו ושפכתי עליך זעמי, באש עברתי אפיח עליך; ונתתיך, ביד אנשים בערים, חרשי, משחית.  לז לאש תהיה לאכלה, דמך יהיה בתוך הארץ; לא תזכרי, כי אני יהוה דברתי.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח