תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק ו

א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר. ב בן-אדם, שים פניך אל-הרי ישראל; והנבא, אליהם. ג ואמרת--הרי ישראל, שמעו דבר-אדני יהוה: כה-אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגיאות ולגיאיות, הנני אני מביא עליכם חרב, ואבדתי, במותיכם. ד ונשמו, מזבחותיכם, ונשברו, חמניכם; והפלתי, חלליכם, לפני, גלוליכם. ה ונתתי, את-פגרי בני ישראל, לפני, גלוליהם; וזריתי, את-עצמותיכם, סביבות, מזבחותיכם. ו בכל, מושבותיכם, הערים תחרבנה, והבמות תישמנה--למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם, ונשברו ונשבתו גלוליכם, ונגדעו חמניכם, ונמחו מעשיכם. ז ונפל חלל, בתוככם; וידעתם, כי-אני יהוה. ח והותרתי, בהיות לכם פליטי חרב--בגוים: בהזרותיכם, בארצות. ט וזכרו פליטיכם אותי, בגוים אשר נשבו-שם, אשר נשברתי את-לבם הזונה אשר-סר מעלי, ואת עיניהם הזנות אחרי גלוליהם; ונקטו, בפניהם, אל-הרעות אשר עשו, לכל תועבתיהם. י וידעו, כי-אני יהוה; לא אל-חנם דברתי, לעשות להם הרעה הזאת. {פ}

יא כה-אמר אדני יהוה, הכה בכפך ורקע ברגלך ואמר-אח, אל כל-תועבות רעות, בית ישראל: אשר, בחרב ברעב ובדבר--יפלו. יב הרחוק בדבר ימות, והקרוב בחרב יפול, והנשאר והנצור, ברעב ימות; וכליתי חמתי, בם. יג וידעתם, כי-אני יהוה, בהיות חלליהם בתוך גלוליהם, סביבות מזבחותיהם; אל כל-גבעה רמה בכל ראשי ההרים, ותחת כל-עץ רענן ותחת כל-אלה עבתה, מקום אשר נתנו-שם ריח ניחח, לכל גלוליהם. יד ונטיתי את-ידי, עליהם, ונתתי את-הארץ שממה ומשמה ממדבר דבלתה, בכל מושבותיהם; וידעו, כי-אני יהוה. {פ}