תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק כז

א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר. ב ואתה בן-אדם, שא על-צר קינה. ג ואמרת לצור, הישבתי הישבת על-מבואת ים, רכלת העמים, אל-איים רבים; {ס} כה אמר, אדני יהוה, צור, את אמרת אני כלילת יפי. ד בלב ימים, גבוליך; בניך, כללו יפיך. ה ברושים משניר בנו לך, את כל-לחתים; ארז מלבנון לקחו, לעשות תרן עליך. ו אלונים, מבשן, עשו, משוטיך; קרשך עשו-שן בת-אשרים, מאיי כתים. ז שש-ברקמה ממצרים היה מפרשך, להיות לך לנס; תכלת וארגמן מאיי אלישה, היה מכסך. ח ישבי צידון וארוד, היו שטים לך; חכמיך צור היו בך, המה חבליך. ט זקני גבל וחכמיה היו בך, מחזיקי בדקך; כל-אניות הים ומלחיהם היו בך, לערב מערבך. י פרס ולוד ופוט היו בחילך, אנשי מלחמתך; מגן וכובע תלו-בך, המה נתנו הדרך. יא בני ארוד וחילך, על-חומותיך סביב, וגמדים, במגדלותיך היו; שלטיהם תלו על-חומותיך, סביב--המה, כללו יפיך. יב תרשיש סחרתך, מרב כל-הון; בכסף ברזל בדיל ועופרת, נתנו עזבוניך. יג יון תבל ומשך, המה רכליך; בנפש אדם וכלי נחשת, נתנו מערבך. יד מבית, תוגרמה, סוסים ופרשים ופרדים, נתנו עזבוניך. טו בני דדן רכליך, איים רבים סחרת ידך; קרנות שן והובנים והבנים, השיבו אשכרך. טז ארם סחרתך, מרב מעשיך; בנפך ארגמן ורקמה ובוץ, וראמת וכדכד, נתנו, בעזבוניך. יז יהודה וארץ ישראל, המה רכליך; בחטי מנית ופנג ודבש ושמן, וצרי, נתנו, מערבך. יח דמשק סחרתך ברב מעשיך, מרב כל-הון; ביין חלבון, וצמר צחר. יט ודן ויון מאוזל, בעזבוניך נתנו; ברזל עשות קדה וקנה, במערבך היה. כ דדן, רכלתך, בבגדי-חפש, לרכבה. כא ערב וכל-נשיאי קדר, המה סחרי ידך; בכרים ואילם ועתודים, בם סחריך. כב רכלי שבא ורעמה, המה רכליך; בראש כל-בשם ובכל-אבן יקרה, וזהב, נתנו, עזבוניך. כג חרן וכנה ועדן, רכלי שבא; אשור, כלמד רכלתך. כד המה רכליך, במכללים, בגלומי תכלת ורקמה, ובגנזי ברמים; בחבלים חבשים וארזים, במרכלתך. כה אניות תרשיש, שרותיך מערבך; ותמלאי ותכבדי מאד, בלב ימים. כו במים רבים הבאוך, השטים אתך; רוח, הקדים, שברך, בלב ימים. כז הונך, ועזבוניך, מערבך, מלחיך וחבליך; מחזיקי בדקך וערבי מערבך וכל-אנשי מלחמתך אשר-בך, ובכל-קהלך אשר בתוכך, יפלו בלב ימים, ביום מפלתך. כח לקול, זעקת חבליך, ירעשו, מגרשות. כט וירדו מאניותיהם, כל תפשי משוט--מלחים, כל חבלי הים: אל-הארץ, יעמדו. ל והשמיעו עליך בקולם, ויזעקו מרה; ויעלו עפר על-ראשיהם, באפר יתפלשו. לא והקריחו אליך קרחה, וחגרו שקים; ובכו אליך במר-נפש, מספד מר. לב ונשאו אליך בניהם קינה, וקוננו עליך: מי כצור, כדמה בתוך הים. לג בצאת עזבוניך מימים, השבעת עמים רבים; ברב הוניך ומערביך, העשרת מלכי-ארץ. לד עת נשברת מימים, במעמקי-מים; מערבך וכל-קהלך, בתוכך נפלו. לה כל ישבי האיים, שממו עליך; ומלכיהם שערו שער, רעמו פנים. לו סחרים, בעמים, שרקו, עליך; בלהות היית, ואינך עד-עולם. {פ}