תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק לד

א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר. ב בן-אדם, הנבא על-רועי ישראל; הנבא ואמרת אליהם לרעים כה אמר אדני יהוה, הוי רעי-ישראל אשר היו רעים אותם--הלוא הצאן, ירעו הרעים. ג את-החלב תאכלו ואת-הצמר תלבשו, הבריאה תזבחו; הצאן, לא תרעו. ד את-הנחלות לא חזקתם ואת-החולה לא-רפאתם, ולנשברת לא חבשתם, ואת-הנדחת לא השבתם, ואת-האבדת לא בקשתם; ובחזקה רדיתם אתם, ובפרך. ה ותפוצינה, מבלי רעה; ותהיינה לאכלה לכל-חית השדה, ותפוצינה. ו ישגו צאני בכל-ההרים, ועל כל-גבעה רמה; ועל כל-פני הארץ נפצו צאני, ואין דורש ואין מבקש. ז לכן רעים, שמעו את-דבר יהוה. ח חי-אני נאם אדני יהוה, אם-לא יען היות-צאני לבז ותהיינה צאני לאכלה לכל-חית השדה מאין רעה, ולא-דרשו רעי, את-צאני; וירעו הרעים אותם, ואת-צאני לא רעו. ט לכן, הרעים--שמעו, דבר-יהוה. י כה-אמר אדני יהוה, הנני אל-הרעים ודרשתי את-צאני מידם והשבתים מרעות צאן, ולא-ירעו עוד הרעים, אותם; והצלתי צאני מפיהם, ולא-תהיין להם לאכלה. {ס}

יא כי כה אמר, אדני יהוה: הנני-אני, ודרשתי את-צאני ובקרתים. יב כבקרת רעה עדרו ביום-היותו בתוך-צאנו, נפרשות--כן, אבקר את-צאני; והצלתי אתהם, מכל-המקומת אשר נפצו שם, ביום ענן, וערפל. יג והוצאתים מן-העמים, וקבצתים מן-הארצות, והביאותים, אל-אדמתם; ורעיתים, אל-הרי ישראל, באפיקים, ובכל מושבי הארץ. יד במרעה-טוב ארעה אתם, ובהרי מרום-ישראל יהיה נוהם; שם תרבצנה בנוה טוב, ומרעה שמן תרעינה אל-הרי ישראל. טו אני ארעה צאני ואני ארביצם, נאם אדני יהוה. טז את-האבדת אבקש, ואת-הנדחת אשיב, ולנשברת אחבש, ואת-החולה אחזק; ואת-השמנה ואת-החזקה אשמיד, ארענה במשפט. יז ואתנה צאני, כה אמר אדני יהוה: הנני שפט בין-שה לשה, לאילים ולעתודים. יח המעט מכם, המרעה הטוב תרעו, ויתר מרעיכם, תרמסו ברגליכם; ומשקע-מים תשתו--ואת הנותרים, ברגליכם תרפשון. יט וצאני--מרמס רגליכם תרעינה, ומרפש רגליכם תשתינה. {פ}

כ לכן, כה אמר אדני יהוה--אליהם: הנני-אני--ושפטתי בין-שה בריה, ובין שה רזה. כא יען, בצד ובכתף תהדפו, ובקרניכם תנגחו, כל-הנחלות--עד אשר הפיצותם אותנה, אל-החוצה. כב והושעתי לצאני, ולא-תהיינה עוד לבז; ושפטתי, בין שה לשה. כג והקמתי עליהם רעה אחד, ורעה אתהן--את, עבדי דויד; הוא ירעה אתם, והוא-יהיה להן לרעה. כד ואני יהוה, אהיה להם לאלהים, ועבדי דוד, נשיא בתוכם: אני יהוה, דברתי. כה וכרתי להם ברית שלום, והשבתי חיה-רעה מן-הארץ; וישבו במדבר לבטח, וישנו ביערים. כו ונתתי אותם וסביבות גבעתי, ברכה; והורדתי הגשם בעתו, גשמי ברכה יהיו. כז ונתן עץ השדה את-פריו, והארץ תתן יבולה, והיו על-אדמתם, לבטח; וידעו כי-אני יהוה, בשברי את-מטות עלם, והצלתים, מיד העבדים בהם. כח ולא-יהיו עוד בז לגוים, וחית הארץ לא תאכלם; וישבו לבטח, ואין מחריד. כט והקמתי להם מטע, לשם; ולא-יהיו עוד אספי רעב, בארץ, ולא-ישאו עוד, כלמת הגוים. ל וידעו, כי אני יהוה אלהיהם--אתם; והמה, עמי בית ישראל--נאם, אדני יהוה. לא ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם: אני, אלהיכם--נאם, אדני יהוה. {פ}