תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק לו

א ואתה בן-אדם, הנבא אל-הרי ישראל; ואמרת--הרי ישראל, שמעו דבר-יהוה. ב כה אמר אדני יהוה, יען אמר האויב עליכם האח; ובמות עולם, למורשה היתה לנו. ג לכן הנבא ואמרת, כה אמר אדני יהוה: יען ביען שמות ושאף אתכם מסביב, להיותכם מורשה לשארית הגוים, ותעלו על-שפת לשון, ודבת-עם. ד לכן הרי ישראל, שמעו דבר-אדני יהוה: כה-אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות, ולחרבות השממות ולערים הנעזבות, אשר היו לבז וללעג, לשארית הגוים אשר מסביב. ה לכן, כה-אמר אדני יהוה, אם-לא באש קנאתי דברתי על-שארית הגוים, ועל-אדום כלא: אשר נתנו-את-ארצי להם למורשה בשמחת כל-לבב, בשאט נפש--למען מגרשה, לבז. ו לכן, הנבא על-אדמת ישראל; ואמרת להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות כה-אמר אדני יהוה, הנני בקנאתי ובחמתי דברתי, יען כלמת גוים, נשאתם. ז לכן, כה אמר אדני יהוה, אני, נשאתי את-ידי: אם-לא הגוים אשר לכם מסביב, המה כלמתם ישאו. ח ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו, ופריכם תשאו, לעמי ישראל: כי קרבו, לבוא. ט כי, הנני אליכם; ופניתי אליכם, ונעבדתם ונזרעתם. י והרביתי עליכם אדם, כל-בית ישראל כלה; ונשבו, הערים, והחרבות, תבנינה. יא והרביתי עליכם אדם ובהמה, ורבו ופרו; והושבתי אתכם כקדמותיכם, והיטבתי מראשתיכם, וידעתם, כי-אני יהוה. יב והולכתי עליכם אדם את-עמי ישראל, וירשוך, והיית להם, לנחלה; ולא-תוסף עוד, לשכלם. {ס}

יג כה אמר, אדני יהוה, יען אמרים לכם, אכלת אדם אתי את; ומשכלת גויך גוייך, היית. יד לכן, אדם לא-תאכלי עוד, וגויך וגוייך, לא תכשלי- תשכלי- עוד--נאם, אדני יהוה. טו ולא-אשמיע אליך עוד כלמת הגוים, וחרפת עמים לא תשאי-עוד; וגויך וגוייך לא-תכשלי עוד, נאם אדני יהוה. {פ}

טז ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר. יז בן-אדם, בית ישראל ישבים על-אדמתם, ויטמאו אותה, בדרכם ובעלילותם: כטמאת, הנדה, היתה דרכם, לפני. יח ואשפך חמתי עליהם, על-הדם אשר-שפכו על-הארץ; ובגלוליהם, טמאוה. יט ואפיץ אתם בגוים, ויזרו בארצות: כדרכם וכעלילותם, שפטתים. כ ויבוא, אל-הגוים אשר-באו שם, ויחללו, את-שם קדשי--באמר להם עם-יהוה אלה, ומארצו יצאו. כא ואחמל, על-שם קדשי, אשר חללהו בית ישראל, בגוים אשר-באו שמה. {פ}

כב לכן אמר לבית-ישראל, כה אמר אדני יהוה, לא למענכם אני עשה, בית ישראל: כי אם-לשם-קדשי אשר חללתם, בגוים אשר-באתם שם. כג וקדשתי את-שמי הגדול, המחלל בגוים, אשר חללתם, בתוכם; וידעו הגוים כי-אני יהוה, נאם אדני יהוה, בהקדשי בכם, לעיניהם. כד ולקחתי אתכם מן-הגוים, וקבצתי אתכם מכל-הארצות; והבאתי אתכם, אל-אדמתכם. כה וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם: מכל טמאותיכם ומכל-גלוליכם, אטהר אתכם. כו ונתתי לכם לב חדש, ורוח חדשה אתן בקרבכם; והסרתי את-לב האבן, מבשרכם, ונתתי לכם, לב בשר. כז ואת-רוחי, אתן בקרבכם; ועשיתי, את אשר-בחקי תלכו, ומשפטי תשמרו, ועשיתם. כח וישבתם בארץ, אשר נתתי לאבתיכם; והייתם לי, לעם, ואנכי, אהיה לכם לאלהים. כט והושעתי אתכם, מכל טמאותיכם; וקראתי אל-הדגן והרביתי אתו, ולא-אתן עליכם רעב. ל והרביתי את-פרי העץ, ותנובת השדה: למען, אשר לא תקחו עוד חרפת רעב--בגוים. לא וזכרתם את-דרכיכם הרעים, ומעלליכם אשר לא-טובים; ונקטתם, בפניכם, על עונתיכם, ועל תועבותיכם. לב לא למענכם אני-עשה, נאם אדני יהוה--יודע, לכם: בושו והכלמו מדרכיכם, בית ישראל. {ס}

לג כה אמר, אדני יהוה, ביום טהרי אתכם, מכל עונותיכם--והושבתי, את-הערים, ונבנו, החרבות. לד והארץ הנשמה, תעבד, תחת אשר היתה שממה, לעיני כל-עובר. לה ואמרו, הארץ הלזו הנשמה, היתה, כגן-עדן; והערים החרבות והנשמות והנהרסות, בצורות ישבו. לו וידעו הגוים, אשר ישארו סביבותיכם, כי אני יהוה בניתי הנהרסות, נטעתי הנשמה: אני יהוה, דברתי ועשיתי. {ס}

לז כה אמר, אדני יהוה, עוד זאת אדרש לבית-ישראל, לעשות להם: ארבה אתם כצאן, אדם. לח כצאן קדשים, כצאן ירושלם במועדיה--כן תהיינה הערים החרבות, מלאות צאן אדם; וידעו, כי-אני יהוה. {פ}