תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק כב

א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר. ב ואתה בן-אדם, התשפט התשפט את-עיר הדמים; והודעתה, את כל-תועבותיה. ג ואמרת, כה אמר אדני יהוה, עיר שפכת דם בתוכה, לבוא עתה; ועשתה גלולים עליה, לטמאה. ד בדמך אשר-שפכת אשמת, ובגלוליך אשר-עשית טמאת, ותקריבי ימיך, ותבוא עד-שנותיך; על-כן, נתתיך חרפה לגוים, וקלסה, לכל-הארצות. ה הקרבות והרחקות ממך, יתקלסו-בך--טמאת השם, רבת המהומה. ו הנה נשיאי ישראל, איש לזרעו היו בך, למען, שפך-דם. ז אב ואם הקלו בך, לגר עשו בעשק בתוכך; יתום ואלמנה, הונו בך. ח קדשי, בזית; ואת-שבתתי, חללת. ט אנשי רכיל היו בך, למען שפך-דם; ואל-ההרים אכלו בך, זמה עשו בתוכך. י ערות-אב, גלה-בך; טמאת הנדה, ענו-בך. יא ואיש את-אשת רעהו, עשה תועבה, ואיש את-כלתו, טמא בזמה; ואיש את-אחתו בת-אביו, ענה-בך. יב שחד לקחו-בך, למען שפך-דם; נשך ותרבית לקחת, ותבצעי רעיך בעשק, ואתי שכחת, נאם אדני יהוה. יג והנה הכיתי כפי, אל-בצעך אשר עשית; ועל-דמך, אשר היו בתוכך. יד היעמד לבך, אם-תחזקנה ידיך, לימים, אשר אני עשה אותך; אני יהוה, דברתי ועשיתי. טו והפיצותי אותך בגוים, וזריתיך בארצות; והתמתי טמאתך, ממך. טז ונחלת בך, לעיני גוים; וידעת, כי-אני יהוה. {פ}

יז ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר. יח בן-אדם, היו-לי בית-ישראל לסוג לסיג: כלם נחשת ובדיל וברזל ועופרת, בתוך כור--סגים כסף, היו. {ס}

יט לכן, כה אמר אדני יהוה, יען היות כלכם, לסגים; לכן הנני קבץ אתכם, אל-תוך ירושלם. כ קבצת כסף ונחשת וברזל ועופרת ובדיל, אל-תוך כור, לפחת-עליו אש, להנתיך; כן אקבץ באפי ובחמתי, והנחתי והתכתי אתכם. כא וכנסתי אתכם, ונפחתי עליכם באש עברתי; ונתכתם, בתוכה. כב כהתוך כסף בתוך כור, כן תתכו בתוכה; וידעתם כי-אני יהוה, שפכתי חמתי עליכם. {פ}

כג ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר. כד בן-אדם--אמר-לה, את ארץ לא מטהרה היא: לא גשמה, ביום זעם. כה קשר נביאיה בתוכה, כארי שואג טרף טרף; נפש אכלו, חסן ויקר יקחו--אלמנותיה, הרבו בתוכה. כו כהניה חמסו תורתי, ויחללו קדשי--בין-קדש לחל לא הבדילו, ובין-הטמא לטהור לא הודיעו; ומשבתותי העלימו עיניהם, ואחל בתוכם. כז שריה בקרבה, כזאבים טרפי טרף--לשפך-דם לאבד נפשות, למען בצע בצע. כח ונביאיה, טחו להם תפל--חזים שוא, וקסמים להם כזב; אמרים, כה אמר אדני יהוה, ויהוה, לא דבר. כט עם הארץ עשקו עשק, וגזלו גזל; ועני ואביון הונו, ואת-הגר עשקו בלא משפט. ל ואבקש מהם איש גדר-גדר ועמד בפרץ לפני, בעד הארץ--לבלתי שחתה; ולא, מצאתי. לא ואשפך עליהם זעמי, באש עברתי כליתים; דרכם בראשם נתתי, נאם אדני יהוה. {פ}