תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק כד

א ויהי דבר-יהוה אלי בשנה התשיעית, בחדש העשירי, בעשור לחדש, לאמר. ב בן-אדם, כתוב- כתב- לך את-שם היום--את-עצם, היום הזה: סמך מלך-בבל אל-ירושלם, בעצם היום הזה. ג ומשל אל-בית-המרי, משל, ואמרת אליהם, כה אמר אדני יהוה: שפת הסיר שפת, וגם-יצק בו מים. ד אסף נתחיה אליה, כל-נתח טוב ירך וכתף; מבחר עצמים, מלא. ה מבחר הצאן לקוח, וגם דור העצמים תחתיה; רתח רתחיה, גם-בשלו עצמיה בתוכה. {ס}

ו לכן כה-אמר אדני יהוה, אוי עיר הדמים--סיר אשר חלאתה בה, וחלאתה לא יצאה ממנה; לנתחיה לנתחיה הוציאה, לא-נפל עליה גורל. ז כי דמה בתוכה היה, על-צחיח סלע שמתהו; לא שפכתהו על-הארץ, לכסות עליו עפר. ח להעלות חמה לנקם נקם, נתתי את-דמה על-צחיח סלע--לבלתי, הכסות. {פ}

ט לכן, כה אמר אדני יהוה, אוי, עיר הדמים; גם-אני, אגדיל המדורה. י הרבה העצים הדלק האש, התם הבשר; והרקח, המרקחה, והעצמות, יחרו. יא והעמידה על-גחליה, רקה: למען תחם וחרה נחשתה, ונתכה בתוכה טמאתה--תתם, חלאתה. יב תאנים, הלאת, ולא-תצא ממנה רבת חלאתה, באש חלאתה. יג בטמאתך, זמה: יען טהרתיך, ולא טהרת--מטמאתך לא תטהרי-עוד, עד-הניחי את-חמתי בך. יד אני יהוה דברתי באה ועשיתי, לא-אפרע ולא-אחוס ולא אנחם: כדרכיך וכעלילותיך שפטוך, נאם אדני יהוה. {פ}

טו ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר. טז בן-אדם, הנני לקח ממך את-מחמד עיניך במגפה; ולא תספד ולא תבכה, ולוא תבוא דמעתך. יז האנק דם, מתים אבל לא-תעשה--פארך חבוש עליך, ונעליך תשים ברגליך; ולא תעטה על-שפם, ולחם אנשים לא תאכל. יח ואדבר אל-העם בבקר, ותמת אשתי בערב; ואעש בבקר, כאשר צויתי. יט ויאמרו אלי, העם: הלא-תגיד לנו מה-אלה לנו, כי אתה עשה. כ ואמר, אליהם: דבר-יהוה--היה אלי, לאמר. כא אמר לבית ישראל, כה-אמר אדני יהוה, הנני מחלל את-מקדשי גאון עזכם, מחמד עיניכם ומחמל נפשכם; ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם, בחרב יפלו. כב ועשיתם, כאשר עשיתי: על-שפם לא תעטו, ולחם אנשים לא תאכלו. כג ופארכם על-ראשיכם, ונעליכם ברגליכם--לא תספדו, ולא תבכו; ונמקתם, בעונתיכם, ונהמתם, איש אל-אחיו. כד והיה יחזקאל לכם למופת, ככל אשר-עשה תעשו: בבואה--וידעתם, כי אני אדני יהוה. {ס}

כה ואתה בן-אדם--הלוא ביום קחתי מהם את-מעוזם, משוש תפארתם: את-מחמד עיניהם ואת-משא נפשם, בניהם ובנותיהם. כו ביום ההוא, יבוא הפליט אליך, להשמעות, אזנים. כז ביום ההוא, יפתח פיך את-הפליט, ותדבר, ולא תאלם עוד; והיית להם למופת, וידעו כי-אני יהוה. {פ}