תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק כה

א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר. ב בן-אדם, שים פניך אל-בני עמון; והנבא, עליהם. ג ואמרת לבני עמון, שמעו דבר-אדני יהוה: כה-אמר אדני יהוה יען אמרך האח אל-מקדשי כי-נחל, ואל-אדמת ישראל כי נשמה, ואל-בית יהודה, כי הלכו בגולה. ד לכן הנני נתנך לבני-קדם למורשה, וישבו טירותיהם בך, ונתנו בך, משכניהם; המה יאכלו פריך, והמה ישתו חלבך. ה ונתתי את-רבה לנוה גמלים, ואת-בני עמון למרבץ-צאן; וידעתם, כי-אני יהוה. {פ}

ו כי כה אמר, אדני יהוה, יען מחאך יד, ורקעך ברגל; ותשמח בכל-שאטך בנפש, אל-אדמת ישראל. ז לכן הנני נטיתי את-ידי עליך, ונתתיך לבג לבז לגוים, והכרתיך מן-העמים, והאבדתיך מן-הארצות; אשמידך, וידעת כי-אני יהוה. {פ}

ח כה אמר, אדני יהוה: יען, אמר מואב ושעיר, הנה ככל-הגוים, בית יהודה. ט לכן הנני פתח את-כתף מואב, מהערים--מעריו, מקצהו: צבי, ארץ בית הישימת--בעל מעון, וקריתמה וקריתימה. י לבני-קדם על-בני עמון, ונתתיה למורשה, למען לא-תזכר בני-עמון, בגוים. יא ובמואב, אעשה שפטים; וידעו, כי-אני יהוה. {פ}

יב כה אמר אדני יהוה, יען עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה--ויאשמו אשום, ונקמו בהם. יג לכן, כה אמר אדני יהוה, ונטתי ידי על-אדום, והכרתי ממנה אדם ובהמה; ונתתיה חרבה מתימן, ודדנה בחרב יפלו. יד ונתתי את-נקמתי באדום, ביד עמי ישראל, ועשו באדום, כאפי וכחמתי; וידעו, את-נקמתי--נאם, אדני יהוה. טו כה אמר אדני יהוה, יען עשות פלשתים בנקמה; וינקמו נקם בשאט בנפש, למשחית איבת עולם. טז לכן, כה אמר אדני יהוה, הנני נוטה ידי על-פלשתים, והכרתי את-כרתים; והאבדתי, את-שארית חוף הים. יז ועשיתי בם נקמות גדלות, בתוכחות חמה; וידעו כי-אני יהוה, בתתי את-נקמתי בם. {פ}