תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק לג

א ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר. ב בן-אדם, דבר אל-בני-עמך ואמרת אליהם, ארץ, כי-אביא עליה חרב; ולקחו עם-הארץ איש אחד, מקציהם, ונתנו אתו להם, לצפה. ג וראה את-החרב, באה על-הארץ; ותקע בשופר, והזהיר את-העם. ד ושמע השמע את-קול השופר, ולא נזהר, ותבוא חרב, ותקחהו--דמו, בראשו יהיה. ה את קול השופר שמע ולא נזהר, דמו בו יהיה: והוא נזהר, נפשו מלט. ו והצפה כי-יראה את-החרב באה, ולא-תקע בשופר והעם לא-נזהר, ותבוא חרב, ותקח מהם נפש--הוא בעונו נלקח, ודמו מיד-הצפה אדרש. {פ}

ז ואתה בן-אדם, צפה נתתיך לבית ישראל; ושמעת מפי דבר, והזהרת אתם ממני. ח באמרי לרשע, רשע מות תמות, ולא דברת, להזהיר רשע מדרכו--הוא רשע בעונו ימות, ודמו מידך אבקש. ט ואתה כי-הזהרת רשע מדרכו, לשוב ממנה, ולא-שב, מדרכו--הוא בעונו ימות, ואתה נפשך הצלת. {פ}

י ואתה בן-אדם, אמר אל-בית ישראל, כן אמרתם לאמר, כי-פשעינו וחטאתינו עלינו; ובם אנחנו נמקים, ואיך נחיה. יא אמר אליהם חי-אני נאם אדני יהוה, אם-אחפץ במות הרשע, כי אם-בשוב רשע מדרכו, וחיה: שובו שובו מדרכיכם הרעים, ולמה תמותו--בית ישראל. {פ}

יב ואתה בן-אדם, אמר אל-בני-עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו, ורשעת הרשע לא-יכשל בה, ביום שובו מרשעו; וצדיק, לא יוכל לחיות בה--ביום חטאתו. יג באמרי לצדיק חיה יחיה, והוא-בטח על-צדקתו ועשה עול--כל-צדקתו לא תזכרנה, ובעולו אשר-עשה בו ימות. יד ובאמרי לרשע, מות תמות; ושב, מחטאתו, ועשה משפט, וצדקה. טו חבל ישיב רשע, גזלה ישלם, בחקות החיים הלך, לבלתי עשות עול--חיו יחיה, לא ימות. טז כל-חטאתו אשר חטא, לא תזכרנה לו: משפט וצדקה עשה, חיו יחיה. יז ואמרו בני עמך, לא יתכן דרך אדני; והמה, דרכם לא-יתכן. יח בשוב-צדיק מצדקתו, ועשה עול--ומת, בהם. יט ובשוב רשע מרשעתו, ועשה משפט וצדקה--עליהם, הוא יחיה. כ ואמרתם, לא יתכן דרך אדני; איש כדרכיו אשפוט אתכם, בית ישראל. {פ}

כא ויהי בשתי עשרה שנה, בעשרי בחמשה לחדש--לגלותנו; בא-אלי הפליט מירושלם לאמר, הכתה העיר. כב ויד-יהוה היתה אלי בערב, לפני בוא הפליט, ויפתח את-פי, עד-בוא אלי בבקר; ויפתח פי, ולא נאלמתי עוד. {פ}

כג ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר. כד בן-אדם, ישבי החרבות האלה על-אדמת ישראל אמרים לאמר, אחד היה אברהם, ויירש את-הארץ; ואנחנו רבים, לנו נתנה הארץ למורשה. {ס}

כה לכן אמר אלהם כה-אמר אדני יהוה, על-הדם תאכלו ועינכם תשאו אל-גלוליכם--ודם תשפכו; והארץ, תירשו. כו עמדתם על-חרבכם עשיתן תועבה, ואיש את-אשת רעהו טמאתם; והארץ, תירשו. {ס}

כז כה-תאמר אלהם כה-אמר אדני יהוה, חי-אני, אם-לא אשר בחרבות בחרב יפלו, ואשר על-פני השדה לחיה נתתיו לאכלו; ואשר במצדות ובמערות, בדבר ימותו. כח ונתתי את-הארץ שממה ומשמה, ונשבת גאון עזה; ושממו הרי ישראל, מאין עובר. כט וידעו, כי-אני יהוה, בתתי את-הארץ שממה ומשמה, על כל-תועבתם אשר עשו. {פ}

ל ואתה בן-אדם--בני עמך הנדברים בך אצל הקירות, ובפתחי הבתים; ודבר-חד את-אחד, איש את-אחיו לאמר, באו-נא ושמעו, מה הדבר היוצא מאת יהוה. לא ויבואו אליך כמבוא-עם וישבו לפניך, עמי, ושמעו את-דבריך, ואותם לא יעשו: כי-עגבים בפיהם המה עשים, אחרי בצעם לבם הלך. לב והנך להם כשיר עגבים, יפה קול ומטב נגן; ושמעו, את-דבריך, ועשים אינם, אותם. לג ובבאה: הנה באה--וידעו, כי נביא היה בתוכם. {פ}