תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק יט

א ויבאו שני המלאכים סדמה, בערב, ולוט, ישב בשער-סדם; וירא-לוט ויקם לקראתם, וישתחו אפים ארצה. ב ויאמר הנה נא-אדני, סורו נא אל-בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם, והשכמתם, והלכתם לדרככם; ויאמרו לא, כי ברחוב נלין. ג ויפצר-בם מאד--ויסרו אליו, ויבאו אל-ביתו; ויעש להם משתה, ומצות אפה ויאכלו. ד טרם, ישכבו, ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על-הבית, מנער ועד-זקן: כל-העם, מקצה. ה ויקראו אל-לוט ויאמרו לו, איה האנשים אשר-באו אליך הלילה; הוציאם אלינו, ונדעה אתם. ו ויצא אלהם לוט, הפתחה; והדלת, סגר אחריו. ז ויאמר: אל-נא אחי, תרעו. ח הנה-נא לי שתי בנות, אשר לא-ידעו איש--אוציאה-נא אתהן אליכם, ועשו להן כטוב בעיניכם; רק לאנשים האל, אל-תעשו דבר, כי-על-כן באו, בצל קרתי. ט ויאמרו גש-הלאה, ויאמרו האחד בא-לגור וישפט שפוט--עתה, נרע לך מהם; ויפצרו באיש בלוט מאד, ויגשו לשבר הדלת. י וישלחו האנשים את-ידם, ויביאו את-לוט אליהם הביתה; ואת-הדלת, סגרו. יא ואת-האנשים אשר-פתח הבית, הכו בסנורים, מקטן, ועד-גדול; וילאו, למצא הפתח. יב ויאמרו האנשים אל-לוט, עד מי-לך פה--חתן ובניך ובנתיך, וכל אשר-לך בעיר: הוצא, מן-המקום. יג כי-משחתים אנחנו, את-המקום הזה: כי-גדלה צעקתם את-פני יהוה, וישלחנו יהוה לשחתה. יד ויצא לוט וידבר אל-חתניו לקחי בנתיו, ויאמר קומו צאו מן-המקום הזה, כי-משחית יהוה, את-העיר; ויהי כמצחק, בעיני חתניו. טו וכמו השחר עלה, ויאיצו המלאכים בלוט לאמר: קום קח את-אשתך ואת-שתי בנתיך, הנמצאת--פן-תספה, בעון העיר. טז ויתמהמה--ויחזיקו האנשים בידו וביד-אשתו וביד שתי בנתיו, בחמלת יהוה עליו; ויצאהו וינחהו, מחוץ לעיר. יז ויהי כהוציאם אתם החוצה, ויאמר המלט על-נפשך--אל-תביט אחריך, ואל-תעמד בכל-הככר: ההרה המלט, פן-תספה. יח ויאמר לוט, אלהם: אל-נא, אדני. יט הנה-נא מצא עבדך חן, בעיניך, ותגדל חסדך אשר עשית עמדי, להחיות את-נפשי; ואנכי, לא אוכל להמלט ההרה--פן-תדבקני הרעה, ומתי. כ הנה-נא העיר הזאת קרבה, לנוס שמה--והוא מצער; אמלטה נא שמה, הלא מצער הוא--ותחי נפשי. כא ויאמר אליו--הנה נשאתי פניך, גם לדבר הזה: לבלתי הפכי את-העיר, אשר דברת. כב מהר, המלט שמה, כי לא אוכל לעשות דבר, עד-באך שמה; על-כן קרא שם-העיר, צוער. כג השמש, יצא על-הארץ; ולוט, בא צערה. כד ויהוה, המטיר על-סדם ועל-עמרה--גפרית ואש: מאת יהוה, מן-השמים. כה ויהפך את-הערים האל, ואת כל-הככר, ואת כל-ישבי הערים, וצמח האדמה. כו ותבט אשתו, מאחריו; ותהי, נציב מלח. כז וישכם אברהם, בבקר: אל-המקום--אשר-עמד שם, את-פני יהוה. כח וישקף, על-פני סדם ועמרה, ועל-כל-פני, ארץ הככר; וירא, והנה עלה קיטר הארץ, כקיטר, הכבשן. כט ויהי, בשחת אלהים את-ערי הככר, ויזכר אלהים, את-אברהם; וישלח את-לוט, מתוך ההפכה, בהפך את-הערים, אשר-ישב בהן לוט. ל ויעל לוט מצוער וישב בהר, ושתי בנתיו עמו, כי ירא, לשבת בצוער; וישב, במערה--הוא, ושתי בנתיו. לא ותאמר הבכירה אל-הצעירה, אבינו זקן; ואיש אין בארץ לבוא עלינו, כדרך כל-הארץ. לב לכה נשקה את-אבינו יין, ונשכבה עמו; ונחיה מאבינו, זרע. לג ותשקין את-אביהן יין, בלילה הוא; ותבא הבכירה ותשכב את-אביה, ולא-ידע בשכבה ובקומה. לד ויהי, ממחרת, ותאמר הבכירה אל-הצעירה, הן-שכבתי אמש את-אבי; נשקנו יין גם-הלילה, ובאי שכבי עמו, ונחיה מאבינו, זרע. לה ותשקין גם בלילה ההוא, את-אביהן--יין; ותקם הצעירה ותשכב עמו, ולא-ידע בשכבה ובקמה. לו ותהרין שתי בנות-לוט, מאביהן. לז ותלד הבכירה בן, ותקרא שמו מואב: הוא אבי-מואב, עד-היום. לח והצעירה גם-הוא ילדה בן, ותקרא שמו בן-עמי: הוא אבי בני-עמון, עד-היום. {ס}