תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק לא

א וישמע, את-דברי בני-לבן לאמר, לקח יעקב, את כל-אשר לאבינו; ומאשר לאבינו--עשה, את כל-הכבד הזה. ב וירא יעקב, את-פני לבן; והנה איננו עמו, כתמול שלשום. ג ויאמר יהוה אל-יעקב, שוב אל-ארץ אבותיך ולמולדתך; ואהיה, עמך. ד וישלח יעקב, ויקרא לרחל וללאה, השדה, אל-צאנו. ה ויאמר להן, ראה אנכי את-פני אביכן, כי-איננו אלי, כתמל שלשם; ואלהי אבי, היה עמדי. ו ואתנה, ידעתן: כי, בכל-כחי, עבדתי, את-אביכן. ז ואביכן התל בי, והחלף את-משכרתי עשרת מנים; ולא-נתנו אלהים, להרע עמדי. ח אם-כה יאמר, נקדים יהיה שכרך--וילדו כל-הצאן, נקדים; ואם-כה יאמר, עקדים יהיה שכרך--וילדו כל-הצאן, עקדים. ט ויצל אלהים את-מקנה אביכם, ויתן-לי. י ויהי, בעת יחם הצאן, ואשא עיני וארא, בחלום; והנה העתדים העלים על-הצאן, עקדים נקדים וברדים. יא ויאמר אלי מלאך האלהים, בחלום--יעקב; ואמר, הנני. יב ויאמר, שא-נא עיניך וראה כל-העתדים העלים על-הצאן, עקדים נקדים, וברדים: כי ראיתי, את כל-אשר לבן עשה לך. יג אנכי האל, בית-אל, אשר משחת שם מצבה, אשר נדרת לי שם נדר; עתה, קום צא מן-הארץ הזאת, ושוב, אל-ארץ מולדתך. יד ותען רחל ולאה, ותאמרנה לו: העוד לנו חלק ונחלה, בבית אבינו. טו הלוא נכריות נחשבנו לו, כי מכרנו; ויאכל גם-אכול, את-כספנו. טז כי כל-העשר, אשר הציל אלהים מאבינו--לנו הוא, ולבנינו; ועתה, כל אשר אמר אלהים אליך--עשה. יז ויקם, יעקב; וישא את-בניו ואת-נשיו, על-הגמלים. יח וינהג את-כל-מקנהו, ואת-כל-רכשו אשר רכש--מקנה קנינו, אשר רכש בפדן ארם: לבוא אל-יצחק אביו, ארצה כנען. יט ולבן הלך, לגזז את-צאנו; ותגנב רחל, את-התרפים אשר לאביה. כ ויגנב יעקב, את-לב לבן הארמי--על-בלי הגיד לו, כי ברח הוא. כא ויברח הוא וכל-אשר-לו, ויקם ויעבר את-הנהר; וישם את-פניו, הר הגלעד. כב ויגד ללבן, ביום השלישי: כי ברח, יעקב. כג ויקח את-אחיו, עמו, וירדף אחריו, דרך שבעת ימים; וידבק אתו, בהר הגלעד. כד ויבא אלהים אל-לבן הארמי, בחלם הלילה; ויאמר לו, השמר לך פן-תדבר עם-יעקב--מטוב עד-רע. כה וישג לבן, את-יעקב; ויעקב, תקע את-אהלו בהר, ולבן תקע את-אחיו, בהר הגלעד. כו ויאמר לבן, ליעקב, מה עשית, ותגנב את-לבבי; ותנהג, את-בנתי, כשביות, חרב. כז למה נחבאת לברח, ותגנב אתי; ולא-הגדת לי, ואשלחך בשמחה ובשרים בתף ובכנור. כח ולא נטשתני, לנשק לבני ולבנתי; עתה, הסכלת עשו. כט יש-לאל ידי, לעשות עמכם רע; ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר, השמר לך מדבר עם-יעקב--מטוב עד-רע. ל ועתה הלך הלכת, כי-נכסף נכספתה לבית אביך; למה גנבת, את-אלהי. לא ויען יעקב, ויאמר ללבן: כי יראתי--כי אמרתי, פן-תגזל את-בנותיך מעמי. לב עם אשר תמצא את-אלהיך, לא יחיה--נגד אחינו הכר-לך מה עמדי, וקח-לך; ולא-ידע יעקב, כי רחל גנבתם. לג ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה, ובאהל שתי האמהת--ולא מצא; ויצא מאהל לאה, ויבא באהל רחל. לד ורחל לקחה את-התרפים, ותשמם בכר הגמל--ותשב עליהם; וימשש לבן את-כל-האהל, ולא מצא. לה ותאמר אל-אביה, אל-יחר בעיני אדני, כי לוא אוכל לקום מפניך, כי-דרך נשים לי; ויחפש, ולא מצא את-התרפים. לו ויחר ליעקב, וירב בלבן; ויען יעקב, ויאמר ללבן, מה-פשעי מה חטאתי, כי דלקת אחרי. לז כי-מששת את-כל-כלי, מה-מצאת מכל כלי-ביתך--שים כה, נגד אחי ואחיך; ויוכיחו, בין שנינו. לח זה עשרים שנה אנכי עמך, רחליך ועזיך לא שכלו; ואילי צאנך, לא אכלתי. לט טרפה, לא-הבאתי אליך--אנכי אחטנה, מידי תבקשנה; גנבתי יום, וגנבתי לילה. מ הייתי ביום אכלני חרב, וקרח בלילה; ותדד שנתי, מעיני. מא זה-לי עשרים שנה, בביתך, עבדתיך ארבע-עשרה שנה בשתי בנתיך, ושש שנים בצאנך; ותחלף את-משכרתי, עשרת מנים. מב לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק, היה לי--כי עתה, ריקם שלחתני; את-עניי ואת-יגיע כפי, ראה אלהים--ויוכח אמש. מג ויען לבן ויאמר אל-יעקב, הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני, וכל אשר-אתה ראה, לי-הוא; ולבנתי מה-אעשה לאלה, היום, או לבניהן, אשר ילדו. מד ועתה, לכה נכרתה ברית--אני ואתה; והיה לעד, ביני ובינך. מה ויקח יעקב, אבן; וירימה, מצבה. מו ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים, ויקחו אבנים ויעשו-גל; ויאכלו שם, על-הגל. מז ויקרא-לו לבן, יגר שהדותא; ויעקב, קרא לו גלעד. מח ויאמר לבן, הגל הזה עד ביני ובינך היום; על-כן קרא-שמו, גלעד. מט והמצפה אשר אמר, יצף יהוה ביני ובינך: כי נסתר, איש מרעהו. נ אם-תענה את-בנתי, ואם-תקח נשים על-בנתי--אין איש, עמנו; ראה, אלהים עד ביני ובינך. נא ויאמר לבן, ליעקב: הנה הגל הזה, והנה המצבה, אשר יריתי, ביני ובינך. נב עד הגל הזה, ועדה המצבה: אם-אני, לא-אעבר אליך את-הגל הזה, ואם-אתה לא-תעבר אלי את-הגל הזה ואת-המצבה הזאת, לרעה. נג אלהי אברהם ואלהי נחור, ישפטו בינינו--אלהי, אביהם; וישבע יעקב, בפחד אביו יצחק. נד ויזבח יעקב זבח בהר, ויקרא לאחיו לאכל-לחם; ויאכלו לחם, וילינו בהר.