תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק כד

א ואברהם זקן, בא בימים; ויהוה ברך את-אברהם, בכל. ב ויאמר אברהם, אל-עבדו זקן ביתו, המשל, בכל-אשר-לו: שים-נא ידך, תחת ירכי. ג ואשביעך--ביהוה אלהי השמים, ואלהי הארץ: אשר לא-תקח אשה, לבני, מבנות הכנעני, אשר אנכי יושב בקרבו. ד כי אל-ארצי ואל-מולדתי, תלך; ולקחת אשה, לבני ליצחק. ה ויאמר אליו, העבד, אולי לא-תאבה האשה, ללכת אחרי אל-הארץ הזאת; ההשב אשיב את-בנך, אל-הארץ אשר-יצאת משם. ו ויאמר אליו, אברהם: השמר לך, פן-תשיב את-בני שמה. ז יהוה אלהי השמים, אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי, ואשר דבר-לי ואשר נשבע-לי לאמר, לזרעך אתן את-הארץ הזאת--הוא, ישלח מלאכו לפניך, ולקחת אשה לבני, משם. ח ואם-לא תאבה האשה, ללכת אחריך--ונקית, משבעתי זאת; רק את-בני, לא תשב שמה. ט וישם העבד את-ידו, תחת ירך אברהם אדניו; וישבע לו, על-הדבר הזה. י ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו, וילך, וכל-טוב אדניו, בידו; ויקם, וילך אל-ארם נהרים--אל-עיר נחור. יא ויברך הגמלים מחוץ לעיר, אל-באר המים, לעת ערב, לעת צאת השאבת. יב ויאמר--יהוה אלהי אדני אברהם, הקרה-נא לפני היום; ועשה-חסד, עם אדני אברהם. יג הנה אנכי נצב, על-עין המים; ובנות אנשי העיר, יצאת לשאב מים. יד והיה הנער, אשר אמר אליה הטי-נא כדך ואשתה, ואמרה שתה, וגם-גמליך אשקה--אתה הכחת, לעבדך ליצחק, ובה אדע, כי-עשית חסד עם-אדני. טו ויהי-הוא, טרם כלה לדבר, והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן-מלכה, אשת נחור אחי אברהם; וכדה, על-שכמה. טז והנער, טבת מראה מאד--בתולה, ואיש לא ידעה; ותרד העינה, ותמלא כדה ותעל. יז וירץ העבד, לקראתה; ויאמר, הגמיאיני נא מעט-מים מכדך. יח ותאמר, שתה אדני; ותמהר, ותרד כדה על-ידה--ותשקהו. יט ותכל, להשקתו; ותאמר, גם לגמליך אשאב, עד אם-כלו, לשתת. כ ותמהר, ותער כדה אל-השקת, ותרץ עוד אל-הבאר, לשאב; ותשאב, לכל-גמליו. כא והאיש משתאה, לה; מחריש--לדעת ההצליח יהוה דרכו, אם-לא. כב ויהי, כאשר כלו הגמלים לשתות, ויקח האיש נזם זהב, בקע משקלו--ושני צמידים על-ידיה, עשרה זהב משקלם. כג ויאמר בת-מי את, הגידי נא לי; היש בית-אביך מקום לנו, ללין. כד ותאמר אליו, בת-בתואל אנכי--בן-מלכה, אשר ילדה לנחור. כה ותאמר אליו, גם-תבן גם-מספוא רב עמנו--גם-מקום, ללון. כו ויקד האיש, וישתחו ליהוה. כז ויאמר, ברוך יהוה אלהי אדני אברהם, אשר לא-עזב חסדו ואמתו, מעם אדני; אנכי, בדרך נחני יהוה, בית, אחי אדני. כח ותרץ, הנער, ותגד, לבית אמה--כדברים, האלה. כט ולרבקה אח, ושמו לבן; וירץ לבן אל-האיש החוצה, אל-העין. ל ויהי כראת את-הנזם, ואת-הצמדים על-ידי אחתו, וכשמעו את-דברי רבקה אחתו לאמר, כה-דבר אלי האיש; ויבא, אל-האיש, והנה עמד על-הגמלים, על-העין. לא ויאמר, בוא ברוך יהוה; למה תעמד, בחוץ, ואנכי פניתי הבית, ומקום לגמלים. לב ויבא האיש הביתה, ויפתח הגמלים; ויתן תבן ומספוא, לגמלים, ומים לרחץ רגליו, ורגלי האנשים אשר אתו. לג ויישם ויושם לפניו, לאכל, ויאמר לא אכל, עד אם-דברתי דברי; ויאמר, דבר. לד ויאמר: עבד אברהם, אנכי. לה ויהוה ברך את-אדני, מאד--ויגדל; ויתן-לו צאן ובקר, וכסף וזהב, ועבדם ושפחת, וגמלים וחמרים. לו ותלד שרה אשת אדני בן, לאדני, אחרי, זקנתה; ויתן-לו, את-כל-אשר-לו. לז וישבעני אדני, לאמר: לא-תקח אשה, לבני, מבנות הכנעני, אשר אנכי ישב בארצו. לח אם-לא אל-בית-אבי תלך, ואל-משפחתי; ולקחת אשה, לבני. לט ואמר, אל-אדני: אלי לא-תלך האשה, אחרי. מ ויאמר, אלי: יהוה אשר-התהלכתי לפניו, ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך, ולקחת אשה לבני, ממשפחתי ומבית אבי. מא אז תנקה מאלתי, כי תבוא אל-משפחתי; ואם-לא יתנו לך, והיית נקי מאלתי. מב ואבא היום, אל-העין; ואמר, יהוה אלהי אדני אברהם, אם-ישך-נא מצליח דרכי, אשר אנכי הלך עליה. מג הנה אנכי נצב, על-עין המים; והיה העלמה, היצאת לשאב, ואמרתי אליה, השקיני-נא מעט-מים מכדך. מד ואמרה אלי גם-אתה שתה, וגם לגמליך אשאב--הוא האשה, אשר-הכיח יהוה לבן-אדני. מה אני טרם אכלה לדבר אל-לבי, והנה רבקה יצאת וכדה על-שכמה, ותרד העינה, ותשאב; ואמר אליה, השקיני נא. מו ותמהר, ותורד כדה מעליה, ותאמר שתה, וגם-גמליך אשקה; ואשת, וגם הגמלים השקתה. מז ואשאל אתה, ואמר בת-מי את, ותאמר בת-בתואל בן-נחור, אשר ילדה-לו מלכה; ואשם הנזם על-אפה, והצמידים על-ידיה. מח ואקד ואשתחוה, ליהוה; ואברך, את-יהוה אלהי אדני אברהם, אשר הנחני בדרך אמת, לקחת את-בת-אחי אדני לבנו. מט ועתה אם-ישכם עשים חסד ואמת, את-אדני--הגידו לי; ואם-לא--הגידו לי, ואפנה על-ימין או על-שמאל. נ ויען לבן ובתואל ויאמרו, מיהוה יצא הדבר; לא נוכל דבר אליך, רע או-טוב. נא הנה-רבקה לפניך, קח ולך; ותהי אשה לבן-אדניך, כאשר דבר יהוה. נב ויהי, כאשר שמע עבד אברהם את-דבריהם; וישתחו ארצה, ליהוה. נג ויוצא העבד כלי-כסף וכלי זהב, ובגדים, ויתן, לרבקה; ומגדנת--נתן לאחיה, ולאמה. נד ויאכלו וישתו, הוא והאנשים אשר-עמו--וילינו; ויקומו בבקר, ויאמר שלחני לאדני. נה ויאמר אחיה ואמה, תשב הנער אתנו ימים או עשור; אחר, תלך. נו ויאמר אלהם אל-תאחרו אתי, ויהוה הצליח דרכי; שלחוני, ואלכה לאדני. נז ויאמרו, נקרא לנער, ונשאלה, את-פיה. נח ויקראו לרבקה ויאמרו אליה, התלכי עם-האיש הזה; ותאמר, אלך. נט וישלחו את-רבקה אחתם, ואת-מנקתה, ואת-עבד אברהם, ואת-אנשיו. ס ויברכו את-רבקה, ויאמרו לה--אחתנו, את היי לאלפי רבבה; ויירש זרעך, את שער שנאיו. סא ותקם רבקה ונערתיה, ותרכבנה על-הגמלים, ותלכנה, אחרי האיש; ויקח העבד את-רבקה, וילך. סב ויצחק בא מבוא, באר לחי ראי; והוא יושב, בארץ הנגב. סג ויצא יצחק לשוח בשדה, לפנות ערב; וישא עיניו וירא, והנה גמלים באים. סד ותשא רבקה את-עיניה, ותרא את-יצחק; ותפל, מעל הגמל. סה ותאמר אל-העבד, מי-האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו, ויאמר העבד, הוא אדני; ותקח הצעיף, ותתכס. סו ויספר העבד, ליצחק, את כל-הדברים, אשר עשה. סז ויבאה יצחק, האהלה שרה אמו, ויקח את-רבקה ותהי-לו לאשה, ויאהבה; וינחם יצחק, אחרי אמו. {פ}