תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק מז

א ויבא יוסף, ויגד לפרעה, ויאמר אבי ואחי וצאנם ובקרם וכל-אשר להם, באו מארץ כנען; והנם, בארץ גשן. ב ומקצה אחיו, לקח חמשה אנשים; ויצגם, לפני פרעה. ג ויאמר פרעה אל-אחיו, מה-מעשיכם; ויאמרו אל-פרעה, רעה צאן עבדיך--גם-אנחנו, גם-אבותינו. ד ויאמרו אל-פרעה, לגור בארץ באנו, כי-אין מרעה לצאן אשר לעבדיך, כי-כבד הרעב בארץ כנען; ועתה ישבו-נא עבדיך, בארץ גשן. ה ויאמר פרעה, אל-יוסף לאמר: אביך ואחיך, באו אליך. ו ארץ מצרים, לפניך הוא--במיטב הארץ, הושב את-אביך ואת-אחיך: ישבו, בארץ גשן--ואם-ידעת ויש-בם אנשי-חיל, ושמתם שרי מקנה על-אשר-לי. ז ויבא יוסף את-יעקב אביו, ויעמדהו לפני פרעה; ויברך יעקב, את-פרעה. ח ויאמר פרעה, אל-יעקב: כמה, ימי שני חייך. ט ויאמר יעקב, אל-פרעה, ימי שני מגורי, שלשים ומאת שנה: מעט ורעים, היו ימי שני חיי, ולא השיגו את-ימי שני חיי אבתי, בימי מגוריהם. י ויברך יעקב, את-פרעה; ויצא, מלפני פרעה. יא ויושב יוסף, את-אביו ואת-אחיו, ויתן להם אחזה בארץ מצרים, במיטב הארץ בארץ רעמסס--כאשר, צוה פרעה. יב ויכלכל יוסף את-אביו ואת-אחיו, ואת כל-בית אביו--לחם, לפי הטף. יג ולחם אין בכל-הארץ, כי-כבד הרעב מאד; ותלה ארץ מצרים, וארץ כנען, מפני, הרעב. יד וילקט יוסף, את-כל-הכסף הנמצא בארץ-מצרים ובארץ כנען, בשבר, אשר-הם שברים; ויבא יוסף את-הכסף, ביתה פרעה. טו ויתם הכסף, מארץ מצרים ומארץ כנען, ויבאו כל-מצרים אל-יוסף לאמר הבה-לנו לחם, ולמה נמות נגדך: כי אפס, כסף. טז ויאמר יוסף הבו מקניכם, ואתנה לכם במקניכם--אם-אפס, כסף. יז ויביאו את-מקניהם, אל-יוסף, ויתן להם יוסף לחם בסוסים ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר, ובחמרים; וינהלם בלחם בכל-מקנהם, בשנה ההוא. יח ותתם, השנה ההוא, ויבאו אליו בשנה השנית ויאמרו לו לא-נכחד מאדני, כי אם-תם הכסף ומקנה הבהמה אל-אדני: לא נשאר לפני אדני, בלתי אם-גויתנו ואדמתנו. יט למה נמות לעיניך, גם-אנחנו גם אדמתנו--קנה-אתנו ואת-אדמתנו, בלחם; ונהיה אנחנו ואדמתנו, עבדים לפרעה, ותן-זרע ונחיה ולא נמות, והאדמה לא תשם. כ ויקן יוסף את-כל-אדמת מצרים, לפרעה, כי-מכרו מצרים איש שדהו, כי-חזק עלהם הרעב; ותהי הארץ, לפרעה. כא ואת-העם--העביר אתו, לערים: מקצה גבול-מצרים, ועד-קצהו. כב רק אדמת הכהנים, לא קנה: כי חק לכהנים מאת פרעה, ואכלו את-חקם אשר נתן להם פרעה--על-כן, לא מכרו את-אדמתם. כג ויאמר יוסף אל-העם, הן קניתי אתכם היום ואת-אדמתכם לפרעה; הא-לכם זרע, וזרעתם את-האדמה. כד והיה, בתבואת, ונתתם חמישית, לפרעה; וארבע הידת יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם, ולאשר בבתיכם--ולאכל לטפכם. כה ויאמרו, החיתנו; נמצא-חן בעיני אדני, והיינו עבדים לפרעה. כו וישם אתה יוסף לחק עד-היום הזה על-אדמת מצרים, לפרעה--לחמש: רק אדמת הכהנים, לבדם--לא היתה, לפרעה. כז וישב ישראל בארץ מצרים, בארץ גשן; ויאחזו בה, ויפרו וירבו מאד. כח ויחי יעקב בארץ מצרים, שבע עשרה שנה; ויהי ימי-יעקב, שני חייו--שבע שנים, וארבעים ומאת שנה. כט ויקרבו ימי-ישראל, למות, ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם-נא מצאתי חן בעיניך, שים-נא ידך תחת ירכי; ועשית עמדי חסד ואמת, אל-נא תקברני במצרים. ל ושכבתי, עם-אבתי, ונשאתני ממצרים, וקברתני בקברתם; ויאמר, אנכי אעשה כדברך. לא ויאמר, השבעה לי--וישבע, לו; וישתחו ישראל, על-ראש המטה. {פ}