תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק מב

א וירא יעקב, כי יש-שבר במצרים; ויאמר יעקב לבניו, למה תתראו. ב ויאמר--הנה שמעתי, כי יש-שבר במצרים; רדו-שמה ושברו-לנו משם, ונחיה ולא נמות. ג וירדו אחי-יוסף, עשרה, לשבר בר, ממצרים. ד ואת-בנימין אחי יוסף, לא-שלח יעקב את-אחיו: כי אמר, פן-יקראנו אסון. ה ויבאו בני ישראל, לשבר בתוך הבאים: כי-היה הרעב, בארץ כנען. ו ויוסף, הוא השליט על-הארץ--הוא המשביר, לכל-עם הארץ; ויבאו אחי יוסף, וישתחוו-לו אפים ארצה. ז וירא יוסף את-אחיו, ויכרם; ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות, ויאמר אלהם מאין באתם, ויאמרו, מארץ כנען לשבר-אכל. ח ויכר יוסף, את-אחיו; והם, לא הכרהו. ט ויזכר יוסף--את החלמות, אשר חלם להם; ויאמר אלהם מרגלים אתם, לראות את-ערות הארץ באתם. י ויאמרו אליו, לא אדני; ועבדיך באו, לשבר-אכל. יא כלנו, בני איש-אחד נחנו; כנים אנחנו, לא-היו עבדיך מרגלים. יב ויאמר, אלהם: לא, כי-ערות הארץ באתם לראות. יג ויאמרו, שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש-אחד--בארץ כנען; והנה הקטן את-אבינו היום, והאחד איננו. יד ויאמר אלהם, יוסף: הוא, אשר דברתי אלכם לאמר--מרגלים אתם. טו בזאת, תבחנו: חי פרעה אם-תצאו מזה, כי אם-בבוא אחיכם הקטן הנה. טז שלחו מכם אחד, ויקח את-אחיכם, ואתם האסרו, ויבחנו דבריכם האמת אתכם; ואם-לא--חי פרעה, כי מרגלים אתם. יז ויאסף אתם אל-משמר, שלשת ימים. יח ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי, זאת עשו וחיו; את-האלהים, אני ירא. יט אם-כנים אתם--אחיכם אחד, יאסר בבית משמרכם; ואתם לכו הביאו, שבר רעבון בתיכם. כ ואת-אחיכם הקטן תביאו אלי, ויאמנו דבריכם ולא תמותו; ויעשו-כן. כא ויאמרו איש אל-אחיו, אבל אשמים אנחנו על-אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו, ולא שמענו; על-כן באה אלינו, הצרה הזאת. כב ויען ראובן אתם לאמר, הלוא אמרתי אליכם לאמר אל-תחטאו בילד--ולא שמעתם; וגם-דמו, הנה נדרש. כג והם לא ידעו, כי שמע יוסף: כי המליץ, בינתם. כד ויסב מעליהם, ויבך; וישב אלהם, וידבר אלהם, ויקח מאתם את-שמעון, ויאסר אתו לעיניהם. כה ויצו יוסף, וימלאו את-כליהם בר, ולהשיב כספיהם איש אל-שקו, ולתת להם צדה לדרך; ויעש להם, כן. כו וישאו את-שברם, על-חמריהם; וילכו, משם. כז ויפתח האחד את-שקו, לתת מספוא לחמרו--במלון; וירא, את-כספו, והנה-הוא, בפי אמתחתו. כח ויאמר אל-אחיו הושב כספי, וגם הנה באמתחתי; ויצא לבם, ויחרדו איש אל-אחיו לאמר, מה-זאת עשה אלהים, לנו. כט ויבאו אל-יעקב אביהם, ארצה כנען; ויגידו לו, את כל-הקרת אתם לאמר. ל דבר האיש אדני הארץ, אתנו--קשות; ויתן אתנו, כמרגלים את-הארץ. לא ונאמר אליו, כנים אנחנו: לא היינו, מרגלים. לב שנים-עשר אנחנו אחים, בני אבינו; האחד איננו, והקטן היום את-אבינו בארץ כנען. לג ויאמר אלינו, האיש אדני הארץ, בזאת אדע, כי כנים אתם: אחיכם האחד הניחו אתי, ואת-רעבון בתיכם קחו ולכו. לד והביאו את-אחיכם הקטן, אלי, ואדעה כי לא מרגלים אתם, כי כנים אתם; את-אחיכם אתן לכם, ואת-הארץ תסחרו. לה ויהי, הם מריקים שקיהם, והנה-איש צרור-כספו, בשקו; ויראו את-צררות כספיהם, המה ואביהם--וייראו. לו ויאמר אלהם יעקב אביהם, אתי שכלתם: יוסף איננו, ושמעון איננו, ואת-בנימן תקחו, עלי היו כלנה. לז ויאמר ראובן, אל-אביו לאמר, את-שני בני תמית, אם-לא אביאנו אליך; תנה אתו על-ידי, ואני אשיבנו אליך. לח ויאמר, לא-ירד בני עמכם: כי-אחיו מת והוא לבדו נשאר, וקראהו אסון בדרך אשר תלכו-בה, והורדתם את-שיבתי ביגון, שאולה.