תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק ל

א ותרא רחל, כי לא ילדה ליעקב, ותקנא רחל, באחתה; ותאמר אל-יעקב הבה-לי בנים, ואם-אין מתה אנכי. ב ויחר-אף יעקב, ברחל; ויאמר, התחת אלהים אנכי, אשר-מנע ממך, פרי-בטן. ג ותאמר, הנה אמתי בלהה בא אליה; ותלד, על-ברכי, ואבנה גם-אנכי, ממנה. ד ותתן-לו את-בלהה שפחתה, לאשה; ויבא אליה, יעקב. ה ותהר בלהה, ותלד ליעקב בן. ו ותאמר רחל, דנני אלהים, וגם שמע בקלי, ויתן-לי בן; על-כן קראה שמו, דן. ז ותהר עוד--ותלד, בלהה שפחת רחל: בן שני, ליעקב. ח ותאמר רחל, נפתולי אלהים נפתלתי עם-אחתי--גם-יכלתי; ותקרא שמו, נפתלי. ט ותרא לאה, כי עמדה מלדת; ותקח את-זלפה שפחתה, ותתן אתה ליעקב לאשה. י ותלד, זלפה שפחת לאה--ליעקב בן. יא ותאמר לאה, בגד בא גד; ותקרא את-שמו, גד. יב ותלד, זלפה שפחת לאה, בן שני, ליעקב. יג ותאמר לאה--באשרי, כי אשרוני בנות; ותקרא את-שמו, אשר. יד וילך ראובן בימי קציר-חטים, וימצא דודאים בשדה, ויבא אתם, אל-לאה אמו; ותאמר רחל, אל-לאה, תני-נא לי, מדודאי בנך. טו ותאמר לה, המעט קחתך את-אישי, ולקחת, גם את-דודאי בני; ותאמר רחל, לכן ישכב עמך הלילה, תחת, דודאי בנך. טז ויבא יעקב מן-השדה, בערב, ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא, כי שכר שכרתיך בדודאי בני; וישכב עמה, בלילה הוא. יז וישמע אלהים, אל-לאה; ותהר ותלד ליעקב, בן חמישי. יח ותאמר לאה, נתן אלהים שכרי, אשר-נתתי שפחתי, לאישי; ותקרא שמו, יששכר. יט ותהר עוד לאה, ותלד בן-ששי ליעקב. כ ותאמר לאה, זבדני אלהים אתי זבד טוב--הפעם יזבלני אישי, כי-ילדתי לו ששה בנים; ותקרא את-שמו, זבלון. כא ואחר, ילדה בת; ותקרא את-שמה, דינה. כב ויזכר אלהים, את-רחל; וישמע אליה אלהים, ויפתח את-רחמה. כג ותהר, ותלד בן; ותאמר, אסף אלהים את-חרפתי. כד ותקרא את-שמו יוסף, לאמר: יסף יהוה לי, בן אחר. כה ויהי, כאשר ילדה רחל את-יוסף; ויאמר יעקב, אל-לבן, שלחני ואלכה, אל-מקומי ולארצי. כו תנה את-נשי ואת-ילדי, אשר עבדתי אתך בהן--ואלכה: כי אתה ידעת, את-עבדתי אשר עבדתיך. כז ויאמר אליו לבן, אם-נא מצאתי חן בעיניך; נחשתי, ויברכני יהוה בגללך. כח ויאמר: נקבה שכרך עלי, ואתנה. כט ויאמר אליו--אתה ידעת, את אשר עבדתיך; ואת אשר-היה מקנך, אתי. ל כי מעט אשר-היה לך לפני, ויפרץ לרב, ויברך יהוה אתך, לרגלי; ועתה, מתי אעשה גם-אנכי--לביתי. לא ויאמר, מה אתן-לך; ויאמר יעקב, לא-תתן-לי מאומה--אם-תעשה-לי הדבר הזה, אשובה ארעה צאנך אשמר. לב אעבר בכל-צאנך היום, הסר משם כל-שה נקד וטלוא וכל-שה-חום בכשבים, וטלוא ונקד, בעזים; והיה, שכרי. לג וענתה-בי צדקתי ביום מחר, כי-תבוא על-שכרי לפניך: כל אשר-איננו נקד וטלוא בעזים, וחום בכשבים--גנוב הוא, אתי. לד ויאמר לבן, הן: לו, יהי כדברך. לה ויסר ביום ההוא את-התישים העקדים והטלאים, ואת כל-העזים הנקדות והטלאת, כל אשר-לבן בו, וכל-חום בכשבים; ויתן, ביד-בניו. לו וישם, דרך שלשת ימים, בינו, ובין יעקב; ויעקב, רעה את-צאן לבן--הנותרת. לז ויקח-לו יעקב, מקל לבנה לח--ולוז וערמון; ויפצל בהן, פצלות לבנות--מחשף הלבן, אשר על-המקלות. לח ויצג, את-המקלות אשר פצל, ברהטים, בשקתות המים--אשר תבאן הצאן לשתות לנכח הצאן, ויחמנה בבאן לשתות. לט ויחמו הצאן, אל-המקלות; ותלדן הצאן, עקדים נקדים וטלאים. מ והכשבים, הפריד יעקב, ויתן פני הצאן אל-עקד וכל-חום, בצאן לבן; וישת-לו עדרים לבדו, ולא שתם על-צאן לבן. מא והיה, בכל-יחם הצאן המקשרות, ושם יעקב את-המקלות לעיני הצאן, ברהטים--ליחמנה, במקלות. מב ובהעטיף הצאן, לא ישים; והיה העטפים ללבן, והקשרים ליעקב. מג ויפרץ האיש, מאד מאד; ויהי-לו, צאן רבות, ושפחות ועבדים, וגמלים וחמרים.