תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק לד

א ותצא דינה בת-לאה, אשר ילדה ליעקב, לראות, בבנות הארץ. ב וירא אתה שכם בן-חמור, החוי--נשיא הארץ; ויקח אתה וישכב אתה, ויענה. ג ותדבק נפשו, בדינה בת-יעקב; ויאהב, את-הנער, וידבר, על-לב הנער. ד ויאמר שכם, אל-חמור אביו לאמר: קח-לי את-הילדה הזאת, לאשה. ה ויעקב שמע, כי טמא את-דינה בתו, ובניו היו את-מקנהו, בשדה; והחרש יעקב, עד-באם. ו ויצא חמור אבי-שכם, אל-יעקב, לדבר, אתו. ז ובני יעקב באו מן-השדה, כשמעם, ויתעצבו האנשים, ויחר להם מאד: כי-נבלה עשה בישראל, לשכב את-בת-יעקב, וכן, לא יעשה. ח וידבר חמור, אתם לאמר: שכם בני, חשקה נפשו בבתכם--תנו נא אתה לו, לאשה. ט והתחתנו, אתנו: בנתיכם, תתנו-לנו, ואת-בנתינו, תקחו לכם. י ואתנו, תשבו; והארץ, תהיה לפניכם--שבו וסחרוה, והאחזו בה. יא ויאמר שכם אל-אביה ואל-אחיה, אמצא-חן בעיניכם; ואשר תאמרו אלי, אתן. יב הרבו עלי מאד, מהר ומתן, ואתנה, כאשר תאמרו אלי; ותנו-לי את-הנער, לאשה. יג ויענו בני-יעקב את-שכם ואת-חמור אביו, במרמה--וידברו: אשר טמא, את דינה אחתם. יד ויאמרו אליהם, לא נוכל לעשות הדבר הזה--לתת את-אחתנו, לאיש אשר-לו ערלה: כי-חרפה הוא, לנו. טו אך-בזאת, נאות לכם: אם תהיו כמנו, להמל לכם כל-זכר. טז ונתנו את-בנתינו לכם, ואת-בנתיכם נקח-לנו; וישבנו אתכם, והיינו לעם אחד. יז ואם-לא תשמעו אלינו, להמול--ולקחנו את-בתנו, והלכנו. יח וייטבו דבריהם, בעיני חמור, ובעיני, שכם בן-חמור. יט ולא-אחר הנער לעשות הדבר, כי חפץ בבת-יעקב; והוא נכבד, מכל בית אביו. כ ויבא חמור ושכם בנו, אל-שער עירם; וידברו אל-אנשי עירם, לאמר. כא האנשים האלה שלמים הם אתנו, וישבו בארץ ויסחרו אתה, והארץ הנה רחבת-ידים, לפניהם; את-בנתם נקח-לנו לנשים, ואת-בנתינו נתן להם. כב אך-בזאת יאתו לנו האנשים, לשבת אתנו--להיות, לעם אחד: בהמול לנו כל-זכר, כאשר הם נמלים. כג מקנהם וקנינם וכל-בהמתם, הלוא לנו הם; אך נאותה להם, וישבו אתנו. כד וישמעו אל-חמור ואל-שכם בנו, כל-יצאי שער עירו; וימלו, כל-זכר--כל-יצאי, שער עירו. כה ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים, ויקחו שני-בני-יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו, ויבאו על-העיר, בטח; ויהרגו, כל-זכר. כו ואת-חמור ואת-שכם בנו, הרגו לפי-חרב; ויקחו את-דינה מבית שכם, ויצאו. כז בני יעקב, באו על-החללים, ויבזו, העיר--אשר טמאו, אחותם. כח את-צאנם ואת-בקרם, ואת-חמריהם, ואת אשר-בעיר ואת-אשר בשדה, לקחו. כט ואת-כל-חילם ואת-כל-טפם ואת-נשיהם, שבו ויבזו; ואת, כל-אשר בבית. ל ויאמר יעקב אל-שמעון ואל-לוי, עכרתם אתי, להבאישני בישב הארץ, בכנעני ובפרזי; ואני, מתי מספר, ונאספו עלי והכוני, ונשמדתי אני וביתי. לא ויאמרו: הכזונה, יעשה את-אחותנו. {פ}