תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק מא

א ויהי, מקץ שנתים ימים; ופרעה חלם, והנה עמד על-היאר. ב והנה מן-היאר, עלת שבע פרות, יפות מראה, ובריאת בשר; ותרעינה, באחו. ג והנה שבע פרות אחרות, עלות אחריהן מן-היאר, רעות מראה, ודקות בשר; ותעמדנה אצל הפרות, על-שפת היאר. ד ותאכלנה הפרות, רעות המראה ודקת הבשר, את שבע הפרות, יפת המראה והבריאת; וייקץ, פרעה. ה ויישן, ויחלם שנית; והנה שבע שבלים, עלות בקנה אחד--בריאות וטבות. ו והנה שבע שבלים, דקות ושדופת קדים--צמחות, אחריהן. ז ותבלענה, השבלים הדקות, את שבע השבלים, הבריאות והמלאות; וייקץ פרעה, והנה חלום. ח ויהי בבקר, ותפעם רוחו, וישלח ויקרא את-כל-חרטמי מצרים, ואת-כל-חכמיה; ויספר פרעה להם את-חלמו, ואין-פותר אותם לפרעה. ט וידבר שר המשקים, את-פרעה לאמר: את-חטאי, אני מזכיר היום. י פרעה, קצף על-עבדיו; ויתן אתי במשמר, בית שר הטבחים--אתי, ואת שר האפים. יא ונחלמה חלום בלילה אחד, אני והוא: איש כפתרון חלמו, חלמנו. יב ושם אתנו נער עברי, עבד לשר הטבחים, ונספר-לו, ויפתר-לנו את-חלמתינו: איש כחלמו, פתר. יג ויהי כאשר פתר-לנו, כן היה: אתי השיב על-כני, ואתו תלה. יד וישלח פרעה ויקרא את-יוסף, ויריצהו מן-הבור; ויגלח ויחלף שמלתיו, ויבא אל-פרעה. טו ויאמר פרעה, אל-יוסף, חלום חלמתי, ופתר אין אתו; ואני, שמעתי עליך לאמר, תשמע חלום, לפתר אתו. טז ויען יוסף את-פרעה לאמר, בלעדי: אלהים, יענה את-שלום פרעה. יז וידבר פרעה, אל-יוסף: בחלמי, הנני עמד על-שפת היאר. יח והנה מן-היאר, עלת שבע פרות, בריאות בשר, ויפת תאר; ותרעינה, באחו. יט והנה שבע-פרות אחרות, עלות אחריהן, דלות ורעות תאר מאד, ורקות בשר: לא-ראיתי כהנה בכל-ארץ מצרים, לרע. כ ותאכלנה, הפרות, הרקות, והרעות--את שבע הפרות הראשנות, הבריאת. כא ותבאנה אל-קרבנה, ולא נודע כי-באו אל-קרבנה, ומראיהן רע, כאשר בתחלה; ואיקץ. כב וארא, בחלמי; והנה שבע שבלים, עלת בקנה אחד--מלאת וטבות. כג והנה שבע שבלים, צנמות דקות שדפות קדים--צמחות, אחריהם. כד ותבלען השבלים הדקת, את שבע השבלים הטבות; ואמר, אל-החרטמים, ואין מגיד, לי. כה ויאמר יוסף אל-פרעה, חלום פרעה אחד הוא: את אשר האלהים עשה, הגיד לפרעה. כו שבע פרת הטבת, שבע שנים הנה, ושבע השבלים הטבת, שבע שנים הנה: חלום, אחד הוא. כז ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן, שבע שנים הנה, ושבע השבלים הרקות, שדפות הקדים--יהיו, שבע שני רעב. כח הוא הדבר, אשר דברתי אל-פרעה: אשר האלהים עשה, הראה את-פרעה. כט הנה שבע שנים, באות--שבע גדול, בכל-ארץ מצרים. ל וקמו שבע שני רעב, אחריהן, ונשכח כל-השבע, בארץ מצרים; וכלה הרעב, את-הארץ. לא ולא-יודע השבע בארץ, מפני הרעב ההוא אחרי-כן: כי-כבד הוא, מאד. לב ועל השנות החלום אל-פרעה, פעמים--כי-נכון הדבר מעם האלהים, וממהר האלהים לעשתו. לג ועתה ירא פרעה, איש נבון וחכם; וישיתהו, על-ארץ מצרים. לד יעשה פרעה, ויפקד פקדים על-הארץ; וחמש את-ארץ מצרים, בשבע שני השבע. לה ויקבצו, את-כל-אכל השנים הטבות, הבאת, האלה; ויצברו-בר תחת יד-פרעה, אכל בערים--ושמרו. לו והיה האכל לפקדון, לארץ, לשבע שני הרעב, אשר תהיין בארץ מצרים; ולא-תכרת הארץ, ברעב. לז וייטב הדבר, בעיני פרעה, ובעיני, כל-עבדיו. לח ויאמר פרעה, אל-עבדיו: הנמצא כזה--איש, אשר רוח אלהים בו. לט ויאמר פרעה אל-יוסף, אחרי הודיע אלהים אותך את-כל-זאת, אין-נבון וחכם, כמוך. מ אתה תהיה על-ביתי, ועל-פיך ישק כל-עמי; רק הכסא, אגדל ממך. מא ויאמר פרעה, אל-יוסף: ראה נתתי אתך, על כל-ארץ מצרים. מב ויסר פרעה את-טבעתו מעל ידו, ויתן אתה על-יד יוסף; וילבש אתו בגדי-שש, וישם רבד הזהב על-צוארו. מג וירכב אתו, במרכבת המשנה אשר-לו, ויקראו לפניו, אברך; ונתון אתו, על כל-ארץ מצרים. מד ויאמר פרעה אל-יוסף, אני פרעה; ובלעדיך, לא-ירים איש את-ידו ואת-רגלו--בכל-ארץ מצרים. מה ויקרא פרעה שם-יוסף, צפנת פענח, ויתן-לו את-אסנת בת-פוטי פרע כהן אן, לאשה; ויצא יוסף, על-ארץ מצרים. מו ויוסף, בן-שלשים שנה, בעמדו, לפני פרעה מלך-מצרים; ויצא יוסף מלפני פרעה, ויעבר בכל-ארץ מצרים. מז ותעש הארץ, בשבע שני השבע--לקמצים. מח ויקבץ את-כל-אכל שבע שנים, אשר היו בארץ מצרים, ויתן-אכל, בערים: אכל שדה-העיר אשר סביבתיה, נתן בתוכה. מט ויצבר יוסף בר כחול הים, הרבה מאד--עד כי-חדל לספר, כי-אין מספר. נ וליוסף ילד שני בנים, בטרם תבוא שנת הרעב, אשר ילדה-לו אסנת, בת-פוטי פרע כהן און. נא ויקרא יוסף את-שם הבכור, מנשה: כי-נשני אלהים את-כל-עמלי, ואת כל-בית אבי. נב ואת שם השני, קרא אפרים: כי-הפרני אלהים, בארץ עניי. נג ותכלינה, שבע שני השבע, אשר היה, בארץ מצרים. נד ותחלינה שבע שני הרעב, לבוא, כאשר, אמר יוסף; ויהי רעב בכל-הארצות, ובכל-ארץ מצרים היה לחם. נה ותרעב כל-ארץ מצרים, ויצעק העם אל-פרעה ללחם; ויאמר פרעה לכל-מצרים לכו אל-יוסף, אשר-יאמר לכם תעשו. נו והרעב היה, על כל-פני הארץ; ויפתח יוסף את-כל-אשר בהם, וישבר למצרים, ויחזק הרעב, בארץ מצרים. נז וכל-הארץ באו מצרימה, לשבר אל-יוסף: כי-חזק הרעב, בכל-הארץ.