תנ"ך -
בראשית - הכול פרק יט
האזנה לפרק זה
א וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, בָּעֶרֶב, וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר־סְדֹם; וַיַּרְא־לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה. ב וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא־אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל־בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשְׁכַּמְתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין. ג וַיִּפְצַר־בָּם מְאֹד--וַיָּסֻרוּ אֵלָיו, וַיָּבֹאוּ אֶל־בֵּיתוֹ; וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. ד טֶרֶם, יִשְׁכָּבוּ, וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל־הַבַּיִת, מִנַּעַר וְעַד־זָקֵן: כָּל־הָעָם, מִקָּצֶה. ה וַיִּקְרְאוּ אֶל־לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה; הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ, וְנֵדְעָה אֹתָם. ו וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט, הַפֶּתְחָה; וְהַדֶּלֶת, סָגַר אַחֲרָיו. ז וַיֹּאמַר: אַל־נָא אַחַי, תָּרֵעוּ. ח הִנֵּה־נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, אֲשֶׁר לֹא־יָדְעוּ אִישׁ--אוֹצִיאָה־נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם; רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל, אַל־תַּעֲשׂוּ דָבָר, כִּי־עַל־כֵּן בָּאוּ, בְּצֵל קֹרָתִי. ט וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ־הָלְאָה, וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא־לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט--עַתָּה, נָרַע לְךָ מֵהֶם; וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד, וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת. י וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת־יָדָם, וַיָּבִיאוּ אֶת־לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה; וְאֶת־הַדֶּלֶת, סָגָרוּ. יא וְאֶת־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־פֶּתַח הַבַּיִת, הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים, מִקָּטֹן, וְעַד־גָּדוֹל; וַיִּלְאוּ, לִמְצֹא הַפָּתַח. יב וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל־לוֹט, עֹד מִי־לְךָ פֹה--חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, וְכֹל אֲשֶׁר־לְךָ בָּעִיר: הוֹצֵא, מִן־הַמָּקוֹם. יג כִּי־מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ, אֶת־הַמָּקוֹם הַזֶּה: כִּי־גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת־פְּנֵי יְהוָה, וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְהוָה לְשַׁחֲתָהּ. יד וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל־חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי־מַשְׁחִית יְהוָה, אֶת־הָעִיר; וַיְהִי כִמְצַחֵק, בְּעֵינֵי חֲתָנָיו. טו וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה, וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר: קוּם קַח אֶת־אִשְׁתְּךָ וְאֶת־שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ, הַנִּמְצָאֹת--פֶּן־תִּסָּפֶה, בַּעֲוֺן הָעִיר. טז וַיִּתְמַהְמָהּ--וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד־אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, בְּחֶמְלַת יְהוָה עָלָיו; וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ, מִחוּץ לָעִיר. יז וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל־נַפְשֶׁךָ--אַל־תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ, וְאַל־תַּעֲמֹד בְּכָל־הַכִּכָּר: הָהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן־תִּסָּפֶה. יח וַיֹּאמֶר לוֹט, אֲלֵהֶם: אַל־נָא, אֲדֹנָי. יט הִנֵּה־נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן, בְּעֵינֶיךָ, וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי, לְהַחֲיוֹת אֶת־נַפְשִׁי; וְאָנֹכִי, לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה--פֶּן־תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה, וָמַתִּי. כ הִנֵּה־נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה, לָנוּס שָׁמָּה--וְהִוא מִצְעָר; אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה, הֲלֹא מִצְעָר הִוא--וּתְחִי נַפְשִׁי. כא וַיֹּאמֶר אֵלָיו--הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ, גַּם לַדָּבָר הַזֶּה: לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת־הָעִיר, אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. כב מַהֵר, הִמָּלֵט שָׁמָּה, כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר, עַד־בֹּאֲךָ שָׁמָּה; עַל־כֵּן קָרָא שֵׁם־הָעִיר, צוֹעַר. כג הַשֶּׁמֶשׁ, יָצָא עַל־הָאָרֶץ; וְלוֹט, בָּא צֹעֲרָה. כד וַיהוָה, הִמְטִיר עַל־סְדֹם וְעַל־עֲמֹרָה--גָּפְרִית וָאֵשׁ: מֵאֵת יְהוָה, מִן־הַשָּׁמָיִם. כה וַיַּהֲפֹךְ אֶת־הֶעָרִים הָאֵל, וְאֵת כָּל־הַכִּכָּר, וְאֵת כָּל־יֹשְׁבֵי הֶעָרִים, וְצֶמַח הָאֲדָמָה. כו וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ, מֵאַחֲרָיו; וַתְּהִי, נְצִיב מֶלַח. כז וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם, בַּבֹּקֶר: אֶל־הַמָּקוֹם--אֲשֶׁר־עָמַד שָׁם, אֶת־פְּנֵי יְהוָה. כח וַיַּשְׁקֵף, עַל־פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה, וְעַל־כָּל־פְּנֵי, אֶרֶץ הַכִּכָּר; וַיַּרְא, וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ, כְּקִיטֹר, הַכִּבְשָׁן. כט וַיְהִי, בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת־עָרֵי הַכִּכָּר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת־אַבְרָהָם; וַיְשַׁלַּח אֶת־לוֹט, מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, בַּהֲפֹךְ אֶת־הֶעָרִים, אֲשֶׁר־יָשַׁב בָּהֵן לוֹט. ל וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר, וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ, כִּי יָרֵא, לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר; וַיֵּשֶׁב, בַּמְּעָרָה--הוּא, וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו. לא וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל־הַצְּעִירָה, אָבִינוּ זָקֵן; וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ, כְּדֶרֶךְ כָּל־הָאָרֶץ. לב לְכָה נַשְׁקֶה אֶת־אָבִינוּ יַיִן, וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ; וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע. לג וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת־אֲבִיהֶן יַיִן, בַּלַּיְלָה הוּא; וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת־אָבִיהָ, וְלֹא־יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ. לד וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל־הַצְּעִירָה, הֵן־שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת־אָבִי; נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם־הַלַּיְלָה, וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע. לה וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא, אֶת־אֲבִיהֶן--יָיִן; וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וְלֹא־יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ. לו וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת־לוֹט, מֵאֲבִיהֶן. לז וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב: הוּא אֲבִי־מוֹאָב, עַד־הַיּוֹם. לח וְהַצְּעִירָה גַם־הִוא יָלְדָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן־עַמִּי: הוּא אֲבִי בְנֵי־עַמּוֹן, עַד־הַיּוֹם. {ס}