תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק כט

א וישא יעקב, רגליו; וילך, ארצה בני-קדם. ב וירא והנה באר בשדה, והנה-שם שלשה עדרי-צאן רבצים עליה--כי מן-הבאר ההוא, ישקו העדרים; והאבן גדלה, על-פי הבאר. ג ונאספו-שמה כל-העדרים, וגללו את-האבן מעל פי הבאר, והשקו, את-הצאן; והשיבו את-האבן על-פי הבאר, למקמה. ד ויאמר להם יעקב, אחי מאין אתם; ויאמרו, מחרן אנחנו. ה ויאמר להם, הידעתם את-לבן בן-נחור; ויאמרו, ידענו. ו ויאמר להם, השלום לו; ויאמרו שלום--והנה רחל בתו, באה עם-הצאן. ז ויאמר, הן עוד היום גדול--לא-עת, האסף המקנה; השקו הצאן, ולכו רעו. ח ויאמרו, לא נוכל, עד אשר יאספו כל-העדרים, וגללו את-האבן מעל פי הבאר; והשקינו, הצאן. ט עודנו, מדבר עמם; ורחל באה, עם-הצאן אשר לאביה--כי רעה, הוא. י ויהי כאשר ראה יעקב את-רחל, בת-לבן אחי אמו, ואת-צאן לבן, אחי אמו; ויגש יעקב, ויגל את-האבן מעל פי הבאר, וישק, את-צאן לבן אחי אמו. יא וישק יעקב, לרחל; וישא את-קלו, ויבך. יב ויגד יעקב לרחל, כי אחי אביה הוא, וכי בן-רבקה, הוא; ותרץ, ותגד לאביה. יג ויהי כשמע לבן את-שמע יעקב בן-אחתו, וירץ לקראתו ויחבק-לו וינשק-לו, ויביאהו, אל-ביתו; ויספר ללבן, את כל-הדברים האלה. יד ויאמר לו לבן, אך עצמי ובשרי אתה; וישב עמו, חדש ימים. טו ויאמר לבן, ליעקב, הכי-אחי אתה, ועבדתני חנם; הגידה לי, מה-משכרתך. טז וללבן, שתי בנות: שם הגדלה לאה, ושם הקטנה רחל. יז ועיני לאה, רכות; ורחל, היתה, יפת-תאר, ויפת מראה. יח ויאהב יעקב, את-רחל; ויאמר, אעבדך שבע שנים, ברחל בתך, הקטנה. יט ויאמר לבן, טוב תתי אתה לך, מתתי אתה, לאיש אחר; שבה, עמדי. כ ויעבד יעקב ברחל, שבע שנים; ויהיו בעיניו כימים אחדים, באהבתו אתה. כא ויאמר יעקב אל-לבן הבה את-אשתי, כי מלאו ימי; ואבואה, אליה. כב ויאסף לבן את-כל-אנשי המקום, ויעש משתה. כג ויהי בערב--ויקח את-לאה בתו, ויבא אתה אליו; ויבא, אליה. כד ויתן לבן לה, את-זלפה שפחתו--ללאה בתו, שפחה. כה ויהי בבקר, והנה-הוא לאה; ויאמר אל-לבן, מה-זאת עשית לי--הלא ברחל עבדתי עמך, ולמה רמיתני. כו ויאמר לבן, לא-יעשה כן במקומנו--לתת הצעירה, לפני הבכירה. כז מלא, שבע זאת; ונתנה לך גם-את-זאת, בעבדה אשר תעבד עמדי, עוד, שבע-שנים אחרות. כח ויעש יעקב כן, וימלא שבע זאת; ויתן-לו את-רחל בתו, לו לאשה. כט ויתן לבן לרחל בתו, את-בלהה שפחתו--לה, לשפחה. ל ויבא גם אל-רחל, ויאהב גם-את-רחל מלאה; ויעבד עמו, עוד שבע-שנים אחרות. לא וירא יהוה כי-שנואה לאה, ויפתח את-רחמה; ורחל, עקרה. לב ותהר לאה ותלד בן, ותקרא שמו ראובן: כי אמרה, כי-ראה יהוה בעניי--כי עתה, יאהבני אישי. לג ותהר עוד, ותלד בן, ותאמר כי-שמע יהוה כי-שנואה אנכי, ויתן-לי גם-את-זה; ותקרא שמו, שמעון. לד ותהר עוד, ותלד בן, ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי, כי-ילדתי לו שלשה בנים; על-כן קרא-שמו, לוי. לה ותהר עוד ותלד בן, ותאמר הפעם אודה את-יהוה--על-כן קראה שמו, יהודה; ותעמד, מלדת.