תנ"ך -
יחזקאל - הכול פרק ד
האזנה לפרק זה
א וְאַתָּה בֶן־אָדָם קַח־לְךָ לְבֵנָה, וְנָתַתָּה אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ; וְחַקּוֹתָ עָלֶיהָ עִיר, אֶת־יְרוּשָׁלִָם.
ב וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מָצוֹר, וּבָנִיתָ עָלֶיהָ דָּיֵק, וְשָׁפַכְתָּ עָלֶיהָ, סֹלְלָה; וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מַחֲנוֹת וְשִׂים־עָלֶיהָ כָּרִים, סָבִיב.
ג וְאַתָּה קַח־לְךָ, מַחֲבַת בַּרְזֶל, וְנָתַתָּה אוֹתָהּ קִיר בַּרְזֶל, בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר; וַהֲכִינֹתָה אֶת־פָּנֶיךָ אֵלֶיהָ וְהָיְתָה בַמָּצוֹר, וְצַרְתָּ עָלֶיהָ--אוֹת הִיא, לְבֵית יִשְׂרָאֵל. {פ}
ד וְאַתָּה שְׁכַב עַל־צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי, וְשַׂמְתָּ אֶת־עֲוֺן בֵּית־יִשְׂרָאֵל עָלָיו: מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו, תִּשָּׂא אֶת־עֲוֺנָם.
ה וַאֲנִי, נָתַתִּי לְךָ אֶת־שְׁנֵי עֲוֺנָם, לְמִסְפַּר יָמִים, שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם; וְנָשָׂאתָ, עֲוֺן בֵּית־יִשְׂרָאֵל.
ו וְכִלִּיתָ אֶת־אֵלֶּה, וְשָׁכַבְתָּ עַל־צִדְּךָ הימיני הַיְמָנִי שֵׁנִית, וְנָשָׂאתָ, אֶת־עֲוֺן בֵּית־יְהוּדָה--אַרְבָּעִים יוֹם, יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה נְתַתִּיו לָךְ.
ז וְאֶל־מְצוֹר יְרוּשָׁלִַם תָּכִין פָּנֶיךָ, וּזְרֹעֲךָ חֲשׂוּפָה; וְנִבֵּאתָ, עָלֶיהָ.
ח וְהִנֵּה נָתַתִּי עָלֶיךָ, עֲבוֹתִים; וְלֹא־תֵהָפֵךְ מִצִּדְּךָ אֶל־צִדֶּךָ, עַד־כַּלּוֹתְךָ יְמֵי מְצוּרֶךָ.
ט וְאַתָּה קַח־לְךָ חִטִּין וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים, וְנָתַתָּה אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד, וְעָשִׂיתָ אוֹתָם לְךָ, לְלָחֶם: מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר־אַתָּה שׁוֹכֵב עַל־צִדְּךָ, שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם--תֹּאכְלֶנּוּ.
י וּמַאֲכָלְךָ, אֲשֶׁר תֹּאכְלֶנּוּ--בְּמִשְׁקוֹל, עֶשְׂרִים שֶׁקֶל לַיּוֹם: מֵעֵת עַד־עֵת, תֹּאכְלֶנּוּ.
יא וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה תִשְׁתֶּה, שִׁשִּׁית הַהִין: מֵעֵת עַד־עֵת, תִּשְׁתֶּה.
יב וְעֻגַת שְׂעֹרִים, תֹּאכְלֶנָּה; וְהִיא, בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם--תְּעֻגֶנָה, לְעֵינֵיהֶם. {ס}
יג וַיֹּאמֶר יְהוָה, כָּכָה יֹאכְלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־לַחְמָם טָמֵא, בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר אַדִּיחֵם שָׁם.
יד וָאֹמַר, אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה נַפְשִׁי, לֹא מְטֻמָּאָה; וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא־אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד־עַתָּה, וְלֹא־בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל. {ס}
טו וַיֹּאמֶר אֵלַי--רְאֵה נָתַתִּי לְךָ אֶת־צפועי צְפִיעֵי הַבָּקָר, תַּחַת גֶּלְלֵי הָאָדָם; וְעָשִׂיתָ אֶת־לַחְמְךָ, עֲלֵיהֶם. {ס}
טז וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן־אָדָם הִנְנִי שֹׁבֵר מַטֵּה־לֶחֶם בִּירוּשָׁלִַם, וְאָכְלוּ־לֶחֶם בְּמִשְׁקָל, וּבִדְאָגָה; וּמַיִם, בִּמְשׂוּרָה וּבְשִׁמָּמוֹן יִשְׁתּוּ.
יז לְמַעַן יַחְסְרוּ, לֶחֶם וָמָיִם; וְנָשַׁמּוּ אִישׁ וְאָחִיו, וְנָמַקּוּ בַּעֲוֺנָם. {פ}