תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק לט

א ויוסף, איתחת למצריים; וזבניה פוטיפר רבא דפרעה רב קטוליא, גוברא מצראה, מידא דערבאי, דאחתוהי לתמן. ב והוה מימרא דה' בסעדיה דיוסף, והוה גבר מצלח; והוה, בבית ריבוניה מצראה. ג וחזא ריבוניה, ארי מימרא דה' בסעדיה; וכול דהוא עביד, ה' מצלח בידיה. ד ואשכח יוסף רחמין בעינוהי, ושמיש יתיה; ומנייה, על ביתיה, וכל דאית ליה, מסר בידיה. ה והוה מעידן דמני יתיה בביתיה, ועל כל דאית ליה, ובריך ה' ית בית מצראה, בדיל יוסף; והוה ברכתא דה', בכל דאית ליה--בביתא, ובחקלא. ו ושבק כל דליה, בידא דיוסף, ולא ידע עימיה מידעם, אלהין לחמא דהוא אכיל; והוה יוסף, שפיר בריווא ויאי בחזווא. ז והוה, בתר פתגמיא האילין, וזקפת איתת ריבוניה ית עינהא, ביוסף; ואמרת, שכוב עימי. ח וסריב--ואמר לאיתת ריבוניה, הא ריבוני לא ידע עימי מא בביתא; וכול דאית ליה, מסר בידי. ט לית דרב בביתא הדין, מיני, ולא מנע מיני מידעם, אלהין יתיך בדיל דאת איתתיה; ואיכדין אעביד בשתא רבתא, הדא, ואחוב, קודם ה'. י והוה, כד מלילת עם יוסף יום יום; ולא קביל מינה למשכב לוותה, למהוי עימה. יא והוה כיומא הדין, ועאל לביתא למבדק בכתבי חושבניה; ולית אנש מאנשי ביתא, תמן--בביתא. יב ואחדתיה בלבושיה למימר, שכוב עימי; ושבקיה ללבושיה בידה, וערק ונפק לשוקא. יג והוה, כד חזת, ארי שבקיה ללבושיה, בידה; וערק, לשוקא. יד וקרת לאנשי ביתה, ואמרת להון למימר, חזו אייתי לנא גוברא עבראה, לחייכא בנא: עאל לוותי למשכב עימי, וקרית בקלא רמא. טו והוה כד שמע, ארי ארימית קלי וקרית; ושבקיה ללבושיה לוותי, וערק ונפק לשוקא. טז ואחיתתיה ללבושיה, לוותה, עד דעאל ריבוניה, לביתיה. יז ומלילת עימיה, כפתגמיא האילין למימר: עאל לוותי עבדא עבראה, דאיתיתא לנא--לחייכא בי. יח והוה, כד ארימית קלי וקרית; ושבקיה ללבושיה לוותי, וערק לשוקא. יט והוה כד שמע ריבוניה ית פתגמי איתתיה, דמלילת עימיה למימר, כפתגמיא האילין, עבד לי עבדך; ותקיף, רוגזיה. כ ודבר ריבוניה דיוסף יתיה, ויהביה בבית אסירי--אתרא, דאסירי מלכא אסירין; והוה תמן, בבית אסירי. כא והוה מימרא דה' בסעדיה דיוסף, ונגד ליה חסדא; ויהביה לרחמין, בעיני רב בית אסירי. כב ויהב רב בית אסירי, בידא דיוסף, ית כל אסיריא, דבבית אסירי; וית כל דעבדין תמן, ממימריה הוה מתעביד. כג לית רב בית אסירי, חזי ית כל סורחן בידיה, בדמימרא דה', בסעדיה; ודהוא עביד, ה' מצלח. {פ}