תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק כא

א וה' דכיר ית שרה, כמא דאמר; ועבד ה' לשרה, כמא דמליל. ב ועדיאת וילידת שרה לאברהם בר, לסיבתוהי, לזמנא, דמליל יתיה ה'. ג וקרא אברהם ית שום בריה דאתייליד ליה, דילידת ליה שרה--יצחק. ד וגזר אברהם ית יצחק בריה, בר תמניא יומין, כמא דפקיד יתיה, ה'. ה ואברהם, בר מאה שנין, כד אתייליד ליה, ית יצחק בריה. ו ואמרת שרה--חדווא, עבד לי ה': כל דשמע, יחדי לי. ז ואמרת, מהימן דאמר לאברהם וקיים, דתוניק בנין, שרה: ארי ילידית בר, לסיבתוהי. ח ורבא רביא, ואתחסיל; ועבד אברהם משתיא רבא, ביומא דאתחסיל יצחק. ט וחזת שרה ית בר הגר מצריתא, דילידת לאברהם--מחייך. י ואמרת, לאברהם, תריך אמתא הדא, וית ברה: ארי לא יירת בר אמתא הדא, עם ברי עם יצחק. יא ובאיש פתגמא לחדא, בעיני אברהם, על, עיסק בריה. יב ואמר ה' לאברהם, לא יבאש בעינך על עולימא ועל אמתך--כול דתימר לך שרה, קביל מינה: ארי ביצחק, יתקרון לך בנין. יג ואף ית בר אמתא, לעמא אשוויניה: ארי ברך, הוא. יד ואקדים אברהם בצפרא ונסיב לחמא ורוקבא דמיא ויהב להגר שווי על כתפה, וית רביא--ושלחה; ואזלת וטעת, במדבר באר שבע. טו ושלימו מיא, מן רוקבא; ורמת ית רביא, תחות חד מן אילניא. טז ואזלת ויתיבת לה מקוביל, ארחיקת כמיגד בקשתא, ארי אמרת, לא אחזי במותיה דרביא; ויתיבת מקוביל, וארימת ית קלה ובכת. יז ושמיע קודם ה', ית קליה דרביא, וקרא מלאכא דה' להגר מן שמיא, ואמר לה מא ליך הגר; לא תדחלין, ארי שמיע קודם ה' קליה דרביא באתר דהוא תמן. יח קומי טולי ית רביא, ואתקיפי ית ידיך ביה: ארי לעם סגי, אשוויניה. יט וגלא ה' ית עינהא, וחזת בירא דמיא; ואזלת ומלת ית רוקבא, מיא, ואשקיאת, ית רביא. כ והוה מימרא דה' בסעדיה דרביא, ורבא; ויתיב, במדברא, והוה, רבי קשתא. כא ויתיב, במדברא דפארן; ונסיבת ליה אימיה איתתא, מארעא דמצריים. {פ}

כב והוה, בעידנא ההוא, ואמר אבימלך ופיכול רב חיליה, לאברהם למימר: מימרא דה' בסעדך, בכול דאת עביד. כג וכען, קיים לי במימרא דה' הכא, דלא תשקר בי, ובברי ובבר ברי; כטיבותא דעבדית עימך, תעביד עימי, ועם ארעא, דאיתותבת בה. כד ואמר, אברהם, אנא, אקיים. כה ואוכח אברהם, ית אבימלך, על עיסק בירא דמיא, דאנסו עבדי אבימלך. כו ואמר אבימלך--לא ידעית, מאן עבד ית פתגמא הדין; ואף את לא חווית לי, ואף אנא לא שמעית--אלהין יומא דין. כז ודבר אברהם ען ותורין, ויהב לאבימלך; וגזרו תרוויהון, קיים. כח ואקים אברהם, ית שבע חורפן דען--בלחודיהון. כט ואמר אבימלך, לאברהם: מא אינין, שבע חורפן אילין, דאקימתא, בלחודיהון. ל ואמר--ארי ית שבע חורפן, תקביל מן ידי: בדיל דתהי לי לסהדו, ארי חפרית ית בירא הדין. לא על כין, קרא לאתרא ההוא--באר שבע: ארי תמן קיימו, תרוויהון. לב וגזרו קיים, בבאר שבע; וקם אבימלך, ופיכול רב חיליה, ותבו, לארע פלשתאי. לג ונצב נצבא, בבאר שבע; וצלי תמן--בשמא דה', אלה עלמא. לד ואיתותב אברהם בארע פלשתאי, יומין סגיאין. {פ}