תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק מג

א וכפנא, תקיף בארעא. ב והוה, כד ספיקו למיכל ית עבורא, דאיתיאו, ממצריים; ואמר להון אבוהון, תובו זבונו לנא זעיר עבורא. ג ואמר ליה יהודה, למימר: אסהדא אסהיד בנא גוברא למימר לא תחזון אפיי, אלהין כד אחוכון עימכון. ד אם איתך משלח ית אחונא, עימנא--ניחות, ונזבון לך עבורא. ה ואם לייתך משלח, לא ניחות: ארי גוברא אמר לנא, לא תחזון אפיי, אלהין, כד אחוכון עימכון. ו ואמר, ישראל, למא אבאישתון, לי--לחוואה לגוברא, העוד לכון אחא. ז ואמרו שאלא שאיל גוברא לנא ולילדותנא למימר, העד כען אבוכון קיים האית לכון אחא, וחווינא ליה, על מימר פתגמיא האילין; המידע הווינא ידעין--ארי יימר, אחיתו ית אחוכון. ח ואמר יהודה לישראל אבוהי, שלח עולימא עימי--ונקום וניזיל; וניחי ולא נמות, אף אנחנא אף את אף טפלנא. ט אנא, מערבנא ביה--מן ידי, תבעיניה: אם לא אייתיניה לך ואקימיניה קודמך, ואיהי חטי לך כל יומיא. י ארי, אילו לא פון בדא אתעכבנא--ארי כען תבנא, דנן תרתין זמנין. יא ואמר להון ישראל אבוהון, אם כין הוא דא עבידו--סבו מדמשובח בארעא במניכון, ואחיתו לגוברא תקרובתא: זעיר קטף, וזעיר דבש, שעף ולטום, בוטמין ושגדין. יב וכספא על חד תרין, סבו בידכון; וית כספא דאיתתב בפום טועניכון, תתיבון בידכון--דלמא שלו, הות. יג וית אחוכון, דברו; וקומו, תובו לוות גוברא. יד ואל שדיי, ייתין לכון רחמין קודם גוברא, ויפטר לכון ית אחוכון אוחרנא, וית בנימין; ואנא, כמא דתכילית תכילית. טו ונסיבו גובריא ית תקרובתא הדא, ועל חד תרין כספא נסיבו בידהון ודברו ית בנימין; וקמו ונחתו למצריים, וקמו קודם יוסף. טז וחזא יוסף עימהון, ית בנימין, ואמר לדממונא על ביתיה, אעיל ית גובריא לביתא; וכוס נכסתא ואתקין, ארי עימי אכלין גובריא בשירותא. יז ועבד גוברא, כמא דאמר יוסף; ואעיל גוברא ית גובריא, לבית יוסף. יח ודחילו גובריא, ארי איתעלו לבית יוסף, ואמרו על עיסק כספא דאיתתב בטועננא בקדמיתא, אנחנא מיתעלין--לאתרברבא עלנא ולאסתקפא עלנא, ולמקני יתנא לעבדין ולמדבר ית חמרנא. יט וקריבו, לוות גוברא, דממונא, על בית יוסף; ומלילו עימיה, בתרע ביתא. כ ואמרו, בבעו ריבוני; מיחת נחתנא בקדמיתא, למזבן עבורא. כא והוה כד אתינא לבית מבתא, ופתחנא ית טועננא, והא כסף גבר בפום טועניה, כספנא במתקליה; ואתיבנא יתיה, בידנא. כב וכספא אוחרנא אחיתנא בידנא, למזבן עבורא; לא ידענא, מאן שווי כספנא בטועננא. כג ואמר שלם לכון לא תדחלון, אלהכון ואלהא דאבוכון יהב לכון סימן בטועניכון--כספכון, אתא לוותי; ואפיק לוותהון, ית שמעון. כד ואעיל גוברא ית גובריא, לבית יוסף; ויהב מיא ואסחו רגליהון, ויהב כיסתא לחמריהון. כה ואתקינו, ית תקרובתא, עד דעאל יוסף, בשירותא: ארי שמעו, ארי תמן אכלין לחמא. כו ועאל יוסף לביתא, ואעילו ליה ית תקרובתא דבידהון לביתא; וסגידו ליה, על ארעא. כז ושאיל להון, לשלם, ואמר השלם אבוכון סבא, דאמרתון--העד כען, קיים. כח ואמרו, שלם לעבדך לאבונא--עד כען קיים; וכרעו, וסגידו. כט וזקף עינוהי, וחזא ית בנימין אחוהי בר אימיה, ואמר הדין אחוכון זעירא, דאמרתון לי; ואמר, מן קודם ה' יתרחם עלך ברי. ל ואוחי יוסף, ארי אתגוללו רחמוהי על אחוהי, ובעא, למבכי; ועאל לאידרון בית משכבא, ובכא תמן. לא ואסחי אפוהי, ונפק; ואתחסן--ואמר, שוו לחמא. לב ושוויאו ליה בלחודוהי, ולהון בלחודיהון; ולמצראי דאכלין עימיה, בלחודיהון--ארי לא יכלין מצראי למיכל עם עבראי לחמא, ארי בעירא דמצראי דחלין ליה עבראי אכלין. לג ואסחרו קודמוהי--רבא כרביותיה, וזעירא כזעירותיה; ותווהו גובריא, גבר בחבריה. לד ונטל חולקין מן קודמוהי, לקדמיהון, וסגי חולקא דבנימין מחולקי כולהון, חמשא חולקין; ושתיאו ורוויאו, עימיה.