תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק ל

א וחזת רחל, ארי לא ילידת ליעקוב, וקניאת רחל, באחתה; ואמרת ליעקוב הב לי בנין, ואם לא מייתא אנא. ב ותקיף רוגזא דיעקוב, ברחל; ואמר, המיני את בעיא הלא מן קודם ה' תבען, דמנע מיניך, ולדא דמעי. ג ואמרת, הא אמתי בלהה עול לוותה; תליד, ואנא ארבי, ואתבני אף אנא, מינה. ד ויהבת ליה ית בלהה אמתה, לאיתו; ועאל לוותה, יעקוב. ה ועדיאת בלהה, וילידת ליעקוב בר. ו ואמרת רחל, דנני ה', ואף קביל צלותי, ויהב לי בר; על כין קרת שמיה, דן. ז ועדיאת עוד--וילידת, בלהה אמתה דרחל: בר תניין, ליעקוב. ח ואמרת רחל, קביל בעותי ה' באתחננותי בצלותי חמידית דיהי לי ולד כאחתי--אף אתייהיב לי; וקרת שמיה, נפתלי. ט וחזת לאה, ארי קמת מלמילד; ודברת ית זלפה אמתה, ויהבת יתה ליעקוב לאיתו. י וילידת, זלפה אמתה דלאה--ליעקוב בר. יא ואמרת לאה, אתא גד; וקרת ית שמיה, גד. יב וילידת, זלפה אמתה דלאה, בר תניין, ליעקוב. יג ואמרת לאה--תושבחא הות לי, ארי בכין ישבחונני נשיא; וקרת ית שמיה, אשר. יד ואזל ראובן ביומי חצד חיטין, ואשכח יברוחין בחקלא, ואייתי יתהון, ללאה אימיה; ואמרת רחל, ללאה, הבי כען לי, מיברוחי דבריך. טו ואמרת לה, הזעיר דדברת ית בעלי, ולמיסב, אף ית יברוחי דברי; ואמרת רחל, בכין ישכוב עימיך בליליא, חלף, יברוחי דבריך. טז ועאל יעקוב מן חקלא, ברמשא, ונפקת לאה לקדמותיה ואמרת לוותי תיעול, ארי מיגר אגרתך ביברוחי דברי; ושכיב עימה, בליליא הוא. יז וקביל ה', צלותה דלאה; ועדיאת וילידת ליעקוב, בר חמישאי. יח ואמרת לאה, יהב ה' אגרי, דיהבית אמתי, לבעלי; וקרת שמיה, יששכר. יט ועדיאת עוד לאה, וילידת בר שתיתאי ליעקוב. כ ואמרת לאה, יהב ה' יתיה לי חולק טב--הדא זמנא יהי מדוריה דבעלי לוותי, ארי ילידית ליה שיתא בנין; וקרת ית שמיה, זבולון. כא ובתר כין, ילידת ברתא; וקרת ית שמה, דינה. כב ועאל דוכרנה דרחל, קודם ה'; וקביל צלותה ה', ויהב לה עידוי. כג ועדיאת, וילידת בר; ואמרת, כנש ה' ית חיסודיי. כד וקרת ית שמיה יוסף, למימר: יוסיף ה' לי, בר אוחרן. כה והוה, כד ילידת רחל ית יוסף; ואמר יעקוב, ללבן, שלחני ואהך, לאתרי ולארעי. כו הב ית נשיי וית בניי, דפלחית יתך בהון--ואיזיל: ארי את ידעת, ית פולחני דפלחתך. כז ואמר ליה לבן, אם כען אשכחית רחמין בעינך; נסיתי, וברכני ה' בדילך. כח ואמר: פריש אגרך עליי, ואתין. כט ואמר ליה--את ידעת, ית דפלחתך; וית דהוה בעירך, עימי. ל ארי זעיר דהוה לך קודמיי, ותקיף לסגי, ובריך ה' יתך, בדילי; וכען, אימתי אעביד אף אנא--לביתי. לא ואמר, מא אתין לך; ואמר יעקוב, לא תיתין לי מידעם--אם תעביד לי פתגמא הדין, אתוב ארעי ענך אטר. לב אעבר בכל ענך יומא דין, אעדי מתמן כל אימר נמור ורקוע וכל אימר שחום באימריא, ונמור ורקוע, בעיזיא; ויהי, אגרי. לג ותסהיד עליי זכותי ביום מחר, ארי תיעול על אגרי קודמך: כול דלייתוהי נמור ורקוע בעיזיא, ושחום באימריא--גנובא הוא, עימי. לד ואמר לבן, ברם: לווי, יהי כפתגמך. לה ואעדי ביומא ההוא ית תישיא רגוליא ורקועיא, וית כל עיזיא נמורתא ורקועתא, כול דחיוור ביה, וכל דשחום באימריא; ויהב, ביד בנוהי. לו ושווי, מהלך תלתא יומין, בינוהי, ובין יעקוב; ויעקוב, רעי ית ענא דלבן--דאשתארא. לז ונסיב ליה יעקוב, חוטרין דלבן רטיבין--ודלוז ודדלוב; וקליף בהון, קלפין חיוורין--קילוף חיוור, דעל חוטריא. לח ודעיץ, ית חוטריא דקליף, ברטיא, אתר בית שקיא דמיא--אתר דאתיין ענא למשתי לקבלהון דענא, ומתייחמן במיתיהון למשתי. לט ואתייחמא ענא, בחוטריא; וילידן ענא, רגולין נמורין ורקועין. מ ואימריא, אפריש יעקוב, ויהב בריש ענא כל דרגול וכל דשחום, בענא דלבן; ושווי ליה עדרין בלחודוהי, ולא עריבינון עם ענא דלבן. מא והוי, בכל עידן דמתייחמן ענא מבכרתא, ומשווי יעקוב ית חוטריא לעיני ענא, ברטיא--ליחמותהון, בחוטריא. מב ובלקישות ענא, לא משווי; והוון לקישיא ללבן, ובכיריא ליעקוב. מג ותקיף גוברא, לחדא לחדא; והוו ליה, ען סגיאן, ואמהן ועבדין, וגמלין וחמרין.