תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק לא

א ושמע, ית פתגמי בני לבן דאמרין, נסיב יעקוב, ית כל דלאבונא; ומדלאבונא--קנא, ית כל נכסיא האילין. ב וחזא יעקוב, ית סבר אפי לבן; והא ליתינון עימיה, כמאתמלי ומדקמוהי. ג ואמר ה' ליעקוב, תוב לארע אבהתך ולילדותך; ויהי מימרי, בסעדך. ד ושלח יעקוב, וקרא לרחל וללאה, לחקלא, לוות עניה. ה ואמר להון, חזי אנא ית סבר אפי אבוכון, ארי ליתינון עימי, כמאתמלי ומדקמוהי; ואלהיה דאבא, הוה בסעדי. ו ואתין, ידעתין: ארי, בכל חילי, פלחית, ית אבוכון. ז ואבוכון שקר בי, ואשני ית אגרי עסר זמנין; ולא שבקיה ה', לאבאשא עימי. ח אם כדין הוה אמר, נמורין יהי אגרך--וילידן כל ענא, נמורין; ואם כדין הוה אמר, רגולין יהי אגרך--וילידן כל ענא, רגולין. ט ואפריש ה' מן בעירא דאבוכון, ויהב לי. י והוה, בעידן דאתייחמא ענא, וזקפית עיניי וחזית, בחלמא; והא תישיא דסלקין על ענא, רגולין נמורין ופציחין. יא ואמר לי מלאכא דה', בחלמא--יעקוב; ואמרית, האנא. יב ואמר, זקוף כען עינך וחזי כל תישיא דסלקין על ענא, רגולין נמורין, ופציחין: ארי גלי קודמיי, ית כל דלבן עביד לך. יג אנא אלהא דאתגליתי עלך, בבית אל, דמשחתא תמן קמא, דקיימתא קודמיי תמן קיים; כען, קום פוק מן ארעא הדא, ותוב, לארע ילדותך. יד ואתיבת רחל ולאה, ואמרא ליה: העוד לנא חולק ואחסנא, בבית אבונא. טו הלא נוכראן אתחשבנא ליה, ארי זבננא; ואכל אף מיכל, ית כספנא. טז ארי כל עותרא, דאפריש ה' מאבונא--דילנא הוא, ודבננא; וכען, כול דאמר ה' לך--עביד. יז וקם, יעקוב; ונטל ית בנוהי וית נשוהי, על גמליא. יח ודבר ית כל גיתוהי, וית כל קנייניה דקנא--גיתוהי וקנייניה, דקנא בפדן ארם: למיתי לוות יצחק אבוהי, לארעא דכנען. יט ולבן אזל, למיגז ית עניה; ונסיבת רחל, ית צלמניא דלאבוהא. כ וכסי יעקוב, מן לבן ארמאה--על דלא חווי ליה, ארי אזיל הוא. כא ואזל הוא וכל דליה, וקם ועבר ית פרת; ושווי ית אפוהי, לטורא דגלעד. כב ואתחווא ללבן, ביומא תליתאה: ארי אזל, יעקוב. כג ודבר ית אחוהי, עימיה, ורדף בתרוהי, מהלך שבעא יומין; ואדביק יתיה, בטורא דגלעד. כד ואתא מימר מן קודם ה' לוות לבן ארמאה, בחלמא דליליא; ואמר ליה, אסתמר לך דלמא תמליל עם יעקוב--מטב עד ביש. כה ואדביק לבן, ית יעקוב; ויעקוב, פרס ית משכניה בטורא, ולבן אשרי ית אחוהי, בטורא דגלעד. כו ואמר לבן, ליעקוב, מא עבדתא, וכסיתא מיני; ודברת, ית בנתיי, כשביית, חרב. כז למא איטמרתא למיזל, וכסיתא מיני; ולא חווית לי, ושלחתך פון בחדווא ובתושבחן בתופין ובכינרין. כח ולא שבקתני, לנשקא לבניי ולבנתיי; כען, אסכילתא למעבד. כט אית חילא בידי, למעבד עימכון בישא; ואלהא דאבוכון ברמשא אמר לי למימר, אסתמר לך מלמללא עם יעקוב--מטב עד ביש. ל וכען מיזל אזלתא, ארי חמדא חמידתא לבית אבוך; למא נסיבתא, ית דחלתי. לא ואתיב יעקוב, ואמר ללבן: ארי דחילית--ארי אמרית, דלמא תינוס ית בנתך מיני. לב אתר דתשכח ית דחלתך, לא יתקיים--קודם אחנא אשתמודע לך מא דעימי, וסב לך; ולא ידע יעקוב, ארי רחל נסיבתנון. לג ועאל לבן במשכנא דיעקוב ובמשכנא דלאה, ובמשכנא דתרתין לחינתא--ולא אשכח; ונפק ממשכנא דלאה, ועאל במשכנא דרחל. לד ורחל נסיבת ית צלמניא, ושוויאתנון בעביטא דגמלא--ויתיבת עליהון; ומשיש לבן ית כל משכנא, ולא אשכח. לה ואמרת לאבוהא, לא יתקף בעיני ריבוני, ארי לא איכול למקם מן קודמך, ארי אורח נשין לי; ובלש, ולא אשכח ית צלמניא. לו ותקיף ליעקוב, ונצא עם לבן; ואתיב יעקוב, ואמר ללבן, מא חובי מא סורחני, ארי רדפתא בתריי. לז ארי משישתא ית כל מניי, מא אשכחתא מכול מני ביתך--שו הכא, קודם אחיי ואחך; ויוכחון, בין תרוונא. לח דנן עסרין שנין אנא עימך, רחלך ועיזך לא אתכילו; ודכרי ענך, לא אכלית. לט דתבירא, לא איתיתי לך--דהות שגיא ממניינא, מיני את בעי לה; נטרית ביממא, ונטרית בליליא. מ הוויתי ביממא אכלני שרבא, וגלידא נחת עליי בליליא; ונדת שינתי, מעיניי. מא דנן לי עסרין שנין, בביתך, פלחתך ארבע עסרי שנין בתרתין בנתך, ושית שנין בענך; ואשניתא ית אגרי, עסר זמנין. מב אילו לא פון אלהיה דאבא אלהיה דאברהם ודדחיל ליה יצחק, הוה בסעדי--ארי כען, ריקן שלחתני; ית עמלי וית ליאות ידיי, גלי קודם ה'--ואוכח ברמשא. מג ואתיב לבן ואמר ליעקוב, בנתא בנתיי ובניא בניי וענא עני, וכול דאת חזי, דילי הוא; ולבנתיי מא אעביד לאילין, יומא דין, או לבניהון, דילידא. מד וכען, איתא נגזר קיים--אנא ואת; ויהי לסהיד, בינא ובינך. מה ונסיב יעקוב, אבנא; וזקפה, קמא. מו ואמר יעקוב לאחוהי לקוטו אבנין, ונסיבו אבנין ועבדו דגורא; ואכלו תמן, על דגורא. מז וקרא ליה לבן, יגר סהדותא; ויעקוב, קרא ליה גלעד. מח ואמר לבן, דגורא הדין סהיד בינא ובינך יומא דין; על כין קרא שמיה, גלעד. מט וסכותא דאמר, ייסך מימרא דה' בינא ובינך: ארי נתכסי, גבר מחבריה. נ אם תעני ית בנתיי, ואם תיסב נשין על בנתיי--לית אנש, עימנא; חזי, מימרא דה' סהיד בינא ובינך. נא ואמר לבן, ליעקוב: הא דגורא הדין, והא קמתא, דאקימית, בינא ובינך. נב סהיד דגורא הדין, וסהדא קמתא: אם אנא, לא אעבר לוותך ית דגורא הדין, ואם את לא תעבר לוותי ית דגורא הדין וית קמתא הדא, לבישו. נג אלהיה דאברהם ואלהיה דנחור, ידינון ביננא--אלהא, דאבוהון; וקיים יעקוב, בדדחיל ליה אבוהי יצחק. נד ונכס יעקוב נכסתא בטורא, וקרא לאחוהי למיכל לחמא; ואכלו לחמא, ובתו בטורא.