תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק ד

א ואדם, ידע ית חווה איתתיה; ועדיאת, וילידת ית קין, ואמרת, קניתי גוברא מן קודם ה'. ב ואוסיפת למילד, ית אחוהי ית הבל; והוה הבל, רעי ענא, וקין, הוה פלח בארעא. ג והוה, מסוף יומין; ואייתי קין מאיבא דארעא, קורבנא--קודם ה'. ד והבל אייתי אף הוא מבכירי עניה, ומשמיניהון; והות רעווא מן קודם ה', בהבל ובקורבניה. ה ובקין ובקורבניה, לא הות רעווא; ותקיף לקין לחדא, ואתכבישו אפוהי. ו ואמר ה', לקין: למא תקיף לך, ולמא אתכבישו אפך. ז הלא אם תוטיב עובדך, ישתביק לך, ואם לא תוטיב עובדך, ליום דינא חטאך נטיר; עתיד לאתפרעא מינך, אם לא תתוב, ואם תתוב, ישתביק לך. ח ואמר קין, להבל אחוהי; והוה במהויהון בחקלא, וקם קין על הבל אחוהי וקטליה. ט ואמר ה' לקין, אן הבל אחוך; ואמר לא ידענא, הנטר אחי אנא. י ואמר, מא עבדתא; קל דם זרעיין דעתידין למיפק מן אחוך, קבלן קודמיי מן ארעא. יא וכען, ליט את, מן ארעא דפתחת ית פומה, וקבילת ית דמא דאחוך מן ידך. יב ארי תפלח בארעא, לא תוסיף למיתן חילה לך; מטולטל וגלי, תהי בארעא. יג ואמר קין, קודם ה': סגי חובי, מלמשבק. יד הא תריכתא יתי יומא דין, מעל אפי ארעא, ומן קודמך, לית אפשר לאיטמרא; ואיהי מטולטל וגלי, בארעא, ויהי כל דישכחינני, יקטלינני. טו ואמר ליה ה', לכין כל קטוליא קין, לשבעא דרין, יתפרע מיניה; ושווי ה' לקין אתא, בדיל דלא למקטל יתיה כל דישכחיניה. טז ונפק קין, מן קודם ה'; ויתיב בארע גלי ומטולטל דהות עבידא עלוהי, מלקדמין כגינתא דעדן. יז וידע קין ית איתתיה, ועדיאת וילידת ית חנוך; והוה, בני קרתא, וקרא שמה דקרתא, כשום בריה חנוך. יח ואתייליד לחנוך, ית עירד, ועירד, אוליד ית מחויאל; ומחייאל, אוליד ית מתושאל, ומתושאל, אוליד ית למך. יט ונסיב ליה למך, תרתין נשין: שום חדא עדה, ושום תנייתא צילה. כ וילידת עדה, ית יבל: הוא הוה--ריבהון, דיתבי משכנין ומרי בעיר. כא ושום אחוהי, יובל: הוא הוה--ריבהון, דכל דמנגן על פום נבלא ידעי זמר כינרא ואבובא. כב וצילה אף היא, ילידת ית תובל קין--הוא הוה ריבהון, דכל דידעי עבידת נחשא וברזלא; ואחתיה דתובל קין, נעמה. כג ואמר למך לנשוהי, עדה וצילה שמעא קלי--נשי למך, אציתא למימרי: לא גוברא קטילית דבדיליה אנא סביל חובין לממת, ואף לא עולימא חבילית דבדיליה ישתיצי זרעי. כד ארי שבעא דרין, איתליאו לקין; הלא ללמך בריה, שבעין ושבעא. כה וידע אדם עוד, ית איתתיה, וילידת בר, וקרת ית שמיה שת: ארי אמרת יהב לי ה', בר אוחרן--חלף הבל, דקטליה קין. כו ולשת אף הוא אתייליד בר, וקרא ית שמיה אנוש; בכין ביומוהי חלו בני אנשא, מלצלאה בשמא דה'. {ס}