תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק לז

א ויתיב יעקוב, בארע תותבות אבוהי--בארעא, דכנען. ב אילין תולדת יעקוב, יוסף בר שבע עסרי שנין הוה רעי עם אחוהי בענא, והוא רבי עם בני בלהה ועם בני זלפה, נשי אבוהי; ואייתי יוסף ית טיבהון בישא, לאבוהון. ג וישראל, רחים ית יוסף מכל בנוהי--ארי בר חכים הוא, ליה; ועבד ליה, כיתונא דפסי. ד וחזו אחוהי, ארי יתיה רחים אבוהון מכל אחוהי--וסנו, יתיה; ולא צבן, למללא עימיה שלם. ה וחלם יוסף חלמא, וחווי לאחוהי; ואוסיפו עוד, סנו יתיה. ו ואמר, להון: שמעו כען, חלמא הדין דחלמית. ז והא אנחנא מאסרין אסרן, בגו חקלא, והא קמת אסרתי, ואף אזדקיפת; והא מסתחרן אסרתכון, וסגדן לאסרתי. ח ואמרו ליה, אחוהי, המלכו את מדמי לממלך עלנא, או שולטן את סביר למשלט בנא; ואוסיפו עוד סנו יתיה, על חלמוהי ועל פתגמוהי. ט וחלם עוד חלמא אוחרנא, ואשתעי יתיה לאחוהי; ואמר, הא חלמית חלמא עוד, והא שמשא וסיהרא וחד עסר כוכביא, סגדין לי. י ואשתעי לאבוהי, ולאחוהי, ונזף ביה אבוהי, ואמר ליה מא חלמא הדין דחלמתא: המיתא ניתי, אנא ואימך ואחך, למסגד לך, על ארעא. יא וקניאו ביה, אחוהי; ואבוהי, נטר ית פתגמא. יב ואזלו, אחוהי, למרעי ית ענא דאבוהון, בשכם. יג ואמר ישראל ליוסף, הלא אחך רען בשכם--איתא, ואשלחינך לוותהון; ואמר ליה, האנא. יד ואמר ליה, איזיל כען חזי ית שלם אחך וית שלם ענא, ואתיבני, פתגמא; ושלחיה ממישר חברון, ואתא לשכם. טו ואשכחיה גוברא, והא טעי בחקלא; ושאליה גוברא למימר, מא את בעי. טז ואמר, ית אחיי אנא בעי; חו כען לי, איכא אינון רען. יז ואמר גוברא, נטלו מכא--ארי שמעית דאמרין, ניזיל לדותן; ואזל יוסף בתר אחוהי, ואשכחינון בדותן. יח וחזו יתיה, מרחיק; ועד לא קריב לוותהון, וחשיבו עלוהי למקטליה. יט ואמרו, גבר לאחוהי: הא, מרי חלמיא דיכי--אתי. כ וכען איתו ונקטליניה, ונרמיניה בחד מן גוביא, ונימר, חיתא בשתא אכלתיה; ונחזי, מא יהי בסוף חלמוהי. כא ושמע ראובן, ושיזביה מידהון; ואמר, לא נקטליניה נפש. כב ואמר להון ראובן, לא תישדון דם--רמו יתיה לגובא הדין דבמדברא, ויד לא תישטון ביה: בדיל, לשיזבא יתיה מידהון, לאתבותיה, לוות אבוהי. כג והוה, כד אתא יוסף לוות אחוהי; ואשלחו ית יוסף ית כיתוניה, ית כיתונא דפסי דעלוהי. כד ונסבוהי--ורמו יתיה, לגובא; וגובא ריקן, לית ביה מיא. כה ואסחרו, למיכל לחמא, וזקפו עיניהון וחזו, והא שיירת ערבאי אתיא מגלעד; וגמליהון טעינין, שעף וקטף ולטום--אזלין, לאחתא למצריים. כו ואמר יהודה, לאחוהי: מא ממון נתהני לנא, ארי נקטול ית אחונא, ונכסי, על דמיה. כז איתו ונזבניניה לערבאי, וידנא לא תהי ביה, ארי אחונא בסרנא, הוא; וקבילו מיניה, אחוהי. כח ועברו גוברי מדיינאי תגרי, ונגדו ואסיקו ית יוסף מן גובא, וזבינו ית יוסף, לערבאי בעסרין כסף; ואיתיאו ית יוסף, למצריים. כט ותב ראובן לגובא, והא לית יוסף בגובא; ובזע, ית לבושוהי. ל ותב לוות אחוהי, ואמר: עולימא לייתוהי, ואנא לאן אנא אתי. לא ונסיבו, ית כיתונא דיוסף; ונכסו צפיר בר עיזי, וטבלו ית כיתונא בדמא. לב ושלחו ית כיתונא דפסי, ואיתיאו לאבוהון, ואמרו, דא אשכחנא: אשתמודע כען, הכיתונא דברך היא--אם לא. לג ואשתמודעה ואמר כיתונא דברי, חיתא בשתא אכלתיה; מקטל קטיל, יוסף. לד ובזע יעקוב לבושוהי, ואסר שקא בחרציה; ואתאבל על בריה, יומין סגיאין. לה וקמו כל בנוהי וכל בנתיה לנחמותיה, וסריב לקבלא תנחומין, ואמר, ארי איחות לוות ברי כד אבילנא לשאול; ובכא יתיה, אבוהי. לו ומדיינאי--זבינו יתיה, למצריים: לפוטיפר רבא דפרעה, רב קטוליא. {פ}