תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק מה

א ולא יכיל יוסף לאתחסנא, לכול דקיימין עילווהי, וקרא, אפיקו כל אנש מעילוויי; ולא קם אנש עימיה, כד אתיידע יוסף לאחוהי. ב ויהב ית קליה, בבכיתא; ושמעו מצראי, ושמע אנש בית פרעה. ג ואמר יוסף לאחוהי אנא יוסף, העד כען אבא קיים; ולא יכילו אחוהי לאתבא יתיה פתגם, ארי אתבהילו מן קודמוהי. ד ואמר יוסף לאחוהי קרובו כען לוותי, וקריבו; ואמר, אנא יוסף אחוכון, דזבינתון יתי, למצריים. ה וכען לא תתנססון, ולא יתקף בעיניכון, ארי זבינתון יתי, הלכא: ארי לקיימא, שלחני ה' קודמיכון. ו ארי דנן תרתין שנין כפנא, בגו ארעא; ועוד חמיש שנין, דלית זרועא וחצדא. ז ושלחני ה' קודמיכון, לשוואה לכון שארא בארעא, ולקיימא לכון, לשיזבא רבא. ח וכען, לא אתון שלחתון יתי הלכא, אלהין, מן קודם ה'; ושווייני אבא לפרעה, וריבון לכל ביתיה, ושליט, בכל ארעא דמצריים. ט אוחו, וסקו לוות אבא, ותימרון ליה כדנן אמר ברך יוסף, שווייני ה' לריבון לכל מצראי; חות לוותי, לא תתעכב. י ותיתיב בארעא דגושן, ותהי קריב לי--את, ובנך ובני בנך; וענך ותורך, וכל דלך. יא ואזון יתך תמן, ארי עוד חמיש שנין כפנא: דלמא תשתיצי את ואנש ביתך, וכל דלך. יב והא עיניכון חזיין, ועיני אחי בנימין: ארי כלישנכון, אנא ממליל עימכון. יג ותחוון לאבא, ית כל יקרי דבמצריים, וית, כל דחזיתון; ותוחון ותחתון ית אבא, הלכא. יד ונפל על צוורא דבנימין אחוהי, ובכא; ובנימין--בכא, על צווריה. טו ונשיק לכל אחוהי, ובכא עליהון; ובתר כין, מלילו אחוהי עימיה. טז וקלא אשתמע, בית פרעה למימר, אתו, אחי יוסף; ושפר בעיני פרעה, ובעיני עבדוהי. יז ואמר פרעה ליוסף, אימר לאחך דא עבידו: טעונו, ית בעירכון, ואיזילו אובילו, לארעא דכנען. יח ודברו ית אבוכון וית אנש בתיכון, ואיתו לוותי; ואתין לכון, ית טוב ארעא דמצריים, ותיכלון, ית טובא דארעא. יט ואת מפוקד, דא עבידו: סבו לכון מארעא דמצריים עגלן, לטפלכון ולנשיכון, ותיטלון ית אבוכון, ותיתון. כ ועינכון, לא תחוס על מניכון: ארי טוב כל ארעא דמצריים, דילכון הוא. כא ועבדו כין בני ישראל, ויהב להון יוסף עגלן על מימרא דפרעה; ויהב להון זוודין, לאורחא. כב לכולהון יהב לגבר, אצטלוון דלבושא; ולבנימין יהב תלת מאה סלעין דכסף, וחמשא אצטלוון דלבושא. כג ולאבוהי שלח כדין, עסרא חמרין, טעינין, מטוב מצריים; ועסר אתנן טעינן עבור ולחים וזוודין, לאבוהי--לאורחא. כד ושלח ית אחוהי, ואזלו; ואמר להון, לא תתנצון באורחא. כה וסליקו, ממצריים; ואתו לארעא דכנען, לוות יעקוב אבוהון. כו וחוויאו ליה למימר, עד כען יוסף קיים, וארי הוא שליט, בכל ארעא דמצריים; והוואה מיליא פייגן על ליביה, ארי לא הימין להון. כז ומלילו עימיה, ית כל פתגמי יוסף דמליל עימהון, וחזא ית עגלתא, דשלח יוסף למיטל יתיה; ושרת, רוח קודשא על יעקוב אבוהון. כח ואמר, ישראל, סגי לי חדווא עד כען יוסף ברי, קיים; איזיל ואחזיניה, עד לא אמות.