תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק מז

א ואתא יוסף, וחווי לפרעה, ואמר אבא ואחיי וענהון ותוריהון וכל דילהון, אתו מארעא דכנען; והא אינון, בארעא דגושן. ב ומקצת אחוהי, דבר חמשא גוברין; ואקימינון, קודם פרעה. ג ואמר פרעה לאחוהי, מא עובדיכון; ואמרו לפרעה, רען ענא עבדך--אף אנחנא, אף אבהתנא. ד ואמרו לפרעה, לאיתותבא בארעא אתינא, ארי לית רעיא לענא דלעבדך, ארי תקיף כפנא בארעא דכנען; וכען ייתבון כען עבדך, בארעא דגושן. ה ואמר פרעה, ליוסף למימר: אבוך ואחך, אתו לוותך. ו ארעא דמצריים, קודמך היא--בדשפיר בארעא, אותיב ית אבוך וית אחך: ייתבון, בארעא דגושן--ואם ידעת ואית בהון גוברין דחילא, ותמנינון רבני גיתי על דילי. ז ואייתי יוסף ית יעקוב אבוהי, ואקימיה קודם פרעה; ובריך יעקוב, ית פרעה. ח ואמר פרעה, ליעקוב: כמה, יומי שני חייך. ט ואמר יעקוב, לפרעה, יומי שני תותבותי, מאה ותלתין שנין: זעירין ובישין, הוו יומי שני חיי, ולא אדביקו ית יומי שני חיי אבהתיי, ביומי תותבותהון. י ובריך יעקוב, ית פרעה; ונפק, מן קודם פרעה. יא ואותיב יוסף, ית אבוהי וית אחוהי, ויהב להון אחסנא בארעא דמצריים, בדשפיר בארעא בארע רעמסס--כמא דפקיד פרעה. יב וזן יוסף ית אבוהי וית אחוהי, וית כל בית אבוהי--לחמא, לפום טפלא. יג ולחמא לית בכל ארעא, ארי תקיף כפנא לחדא; ואשתלהי, עמא דארעא דמצריים ועמא דארעא דכנען, מן קודם, כפנא. יד ולקיט יוסף, ית כל כספא דאשתכח בארעא דמצריים ובארעא דכנען, בעבורא, דאינון זבנין; ואייתי יוסף ית כספא, לבית פרעה. טו ושלים כספא, מארעא דמצריים ומארעא דכנען, ואתו כל מצראי לוות יוסף למימר הב לנא לחמא, ולמא נמות לקבלך: ארי שלים, כספא. טז ואמר יוסף הבו גיתיכון, ואתין לכון בגיתיכון--אם שלים, כספא. יז ואיתיאו ית גיתיהון, לוות יוסף, ויהב להון יוסף לחמא בסוסוותא ובגיתי ענא ובגיתי תורי, ובחמריא; וזנינון בלחמא בכל גיתיהון, בשתא ההיא. יח ושלימת, שתא ההיא, ואתו לוותיה בשתא תנייתא ואמרו ליה לא נכסי מן ריבוני, אלהין שלים כספא וגיתי בעירא לוות ריבוני: לא אשתאר קודם ריבוני, אלהין גוויתנא וארענא. יט למא נמות לעינך, אף אנחנא אף ארענא--קני יתנא וית ארענא, בלחמא; ונהי אנחנא וארענא, עבדין לפרעה, והב בר זרע וניחי ולא נמות, וארעא לא תבור. כ וקנא יוסף ית כל ארעא דמצריים, לפרעה, ארי זבינו מצראי גבר חקליה, ארי תקיף עליהון כפנא; והות ארעא, לפרעה. כא וית עמא--אעבר יתיה, מקרי לקרי: מסוף תחום מצריים, ועד סופיה. כב לחוד ארע כומריא, לא קנא: ארי חולקא לכומריא מן קודם פרעה, ואכלין ית חולקהון דיהב להון פרעה--על כין, לא זבינו ית ארעהון. כג ואמר יוסף לעמא, הא קניתי יתכון יומא דין וית ארעכון לפרעה; הא לכון בר זרעא, ותזרעון ית ארעא. כד ויהי, באעולי עללתא, ותיתנון חד מן חמשא, לפרעה; וארבעא חולקין יהי לכון לבר זרע חקלא ולמיכלכון, ולאנש בתיכון--ולמיכל לטפלכון. כה ואמרו, קיימתנא; נשכח רחמין בעיני ריבוני, ונהי עבדין לפרעה. כו ושווי יתה יוסף לגזירא עד יומא הדין על ארעא דמצריים, דיהון יהבין חד מן חמשא--לפרעה: לחוד ארע כומריא, בלחודיהון--לא הות, לפרעה. כז ויתיב ישראל בארעא דמצריים, בארעא דגושן; ואחסינו בה, ונפישו וסגיאו לחדא. כח וחיא יעקוב בארעא דמצריים, שבע עסרי שנין; והוה יומי יעקוב, שני חיוהי--מאה וארבעין ושבע, שנין. כט וקריבו יומי ישראל, לממת, וקרא לבריה ליוסף ואמר ליה אם כען אשכחית רחמין בעינך, שו כען ידך תחות ירכי; ותעביד עימי טיבו וקשוט, לא כען תקברינני במצריים. ל ואשכוב, עם אבהתיי, ותיטלינני ממצריים, ותקברינני בקבורתהון; ואמר, אנא אעביד כפתגמך. לא ואמר, קיים לי--וקיים, ליה; וסגיד ישראל, על ריש ערסא. {פ}