תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק ג

א וחויא, הוה חכים, מכול חית ברא, דעבד ה' אלוהים; ואמר, לאיתתא, בקושטא ארי אמר ה', לא תיכלון מכול אילן גינתא. ב ואמרת איתתא, לחויא: מפירי אילן גינתא, ניכול. ג ומפירי אילנא, דבמציעות גינתא--אמר ה' לא תיכלון מיניה, ולא תקרבון ביה: דלמא תמותון. ד ואמר חויא, לאיתתא: לא ממת, תמותון. ה ארי, גלי קודם ה', ארי ביומא דתיכלון מיניה, יתפתחן עיניכון; ותהון, כרברבין, חכמין, בין טב לביש. ו וחזת איתתא ארי טב אילנא למיכל וארי אסו הוא לעיינין, ומרגג אילנא לאסתכלא ביה, ונסיבת מאיביה, ואכלת; ויהבת אף לבעלה עימה, ואכל. ז ואתפתחא, עיני תרוויהון, וידעו, ארי ערטילאין אינון; וחטיטו להון טרפי תינין, ועבדו להון זרזין. ח ושמעו ית קל מימרא דה' אלוהים, מהליך בגינתא--למנח יומא; ואיטמר אדם ואיתתיה, מן קודם ה' אלוהים, בגו, אילן גינתא. ט וקרא ה' אלוהים, לאדם; ואמר ליה, אן את. י ואמר, ית קל מימרך שמעית בגינתא; ודחילית ארי ערטילאי אנא, ואיטמרית. יא ואמר--מאן חווי לך, ארי ערטילאי את; המן אילנא, דפקידתך בדיל דלא למיכל מיניה--אכלתא. יב ואמר, אדם: איתתא דיהבת עימי, היא יהבת לי מן אילנא ואכלית. יג ואמר ה' אלוהים לאיתתא, מא דא עבדת; ואמרת, איתתא, חויא אטעייני, ואכלית. יד ואמר ה' אלוהים לחויא, ארי עבדת דא, ליט את מכל בעירא, ומכול חית ברא; על מעך תיזיל, ועפרא תיכול כל יומי חייך. טו ודבבו אשווי, בינך ובין איתתא, ובין בנך, ובין בנהא: הוא יהי דכיר מא דעבדת ליה מלקדמין, ואת תהי נטר ליה לסופא. {ס}

טז לאיתתא אמר, אסגאה אסגי צערכי ועידוייכי--בצער, תלידין בנין; ולוות בעליך, תהי תיאובתיך, והוא, ישלוט ביך. {ס}

יז ולאדם אמר, ארי קבילתא למימר איתתך, ואכלת מן אילנא, דפקידתך למימר לא תיכול מיניה--ליטא ארעא, בדילך, בעמל תיכלינה, כול יומי חייך. יח וכובין ואטדין, תצמח לך; ותיכול, ית עסבא דחקלא. יט בזיעתא דאפך, תיכול לחמא, עד דתיתתב לארעא, דמינה אתבריתא: ארי עפרא את, ולעפרא תתוב. כ וקרא אדם שום איתתיה, חווה: ארי היא הות אימא, דכל בני אנשא. כא ועבד ה' אלוהים לאדם ולאיתתיה, לבושין דיקר על משך בסרהון--ואלבישינון. {פ}

כב ואמר ה' אלוהים, הא אדם הוה יחידאי בעלמא מיניה, למידע, טב וביש; וכען דלמא יושיט ידיה, וייסב אף מאילן חייא, וייכול, וייחי לעלם. כג ושלחיה ה' אלוהים, מגינתא דעדן--למפלח, בארעא, דאתברי, מתמן. כד ותריך, ית אדם; ואשרי מלקדמין לגינתא דעדן ית כרוביא, וית שנן חרבא דמתהפכא, למיטר, ית אורח אילן חייא. {ס}