תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק כד

א ואברהם סיב, עאל ביומין; וה' בריך ית אברהם, בכולא. ב ואמר אברהם, לעבדיה סבא דביתיה, דשליט, בכל דליה: שו כען ידך, תחות ירכי. ג ואקיים עלך--במימרא דה' אלהא דשמיא, ואלהא דארעא: דלא תיסב איתתא, לברי, מבנת כנענאי, דאנא יתיב ביניהון. ד אלהין לארעי ולילדותי, תיזיל; ותיסב איתתא, לברי ליצחק. ה ואמר ליה, עבדא, מאים לא תיבי איתתא, למיתי בתריי לארעא הדא; האתבא אתיב ית ברך, לארעא דנפקתא מתמן. ו ואמר ליה, אברהם: אסתמר לך, דלמא תתיב ית ברי לתמן. ז ה' אלהא דשמיא, דדברני מבית אבא ומארע ילדותי, ודמליל לי ודקיים לי למימר, לבנך אתין ית ארעא הדא--הוא, ישלח מלאכיה קודמך, ותיסב איתתא לברי, מתמן. ח ואם לא תיבי איתתא, למיתי בתרך--ותהי זכא, ממומתי דא; לחוד ית ברי, לא תתיב לתמן. ט ושווי עבדא ית ידיה, תחות ירכא דאברהם ריבוניה; וקיים ליה, על פתגמא הדין. י ודבר עבדא עסרא גמלין מגמלי ריבוניה, ואזל, וכל טוב ריבוניה, בידיה; וקם, ואזל לארם דעל פרת--לקרתא דנחור. יא ואשרי גמליא מברא לקרתא, עם בירא דמיא, לעידן רמשא, לעידן דנפקן מלייתא. יב ואמר--ה' אלהיה דריבוני אברהם, זמין כען קודמיי יומא דין; ועביד טיבו, עם ריבוני אברהם. יג האנא קאים, על עינא דמיא; ובנת אנשי קרתא, נפקן לממלי מיא. יד ותהי עולימתא, דאימר לה ארכיני כען קולתיך ואשתי, ותימר אשת, ואף גמלך אשקי--יתה זמינתא, לעבדך ליצחק, ובה אדע, ארי עבדת טיבו עם ריבוני. טו והוה הוא, עד לא שיצי למללא, והא רבקה נפקת דאתיילידת לבתואל בר מלכה, איתת נחור אחוהי דאברהם; וקולתה, על כתפה. טז ועולימתא, שפירא למחזי לחדא--בתולתא, וגבר לא ידעה; ונחתת לעינא, ומלת קולתה וסליקת. יז ורהט עבדא, לקדמותה; ואמר, אשקיני כען זעיר מיא מקולתיך. יח ואמרת, אשת ריבוני; ואוחיאת, ואחיתת קולתה על ידה--ואשקיתיה. יט ושיציאת, לאשקיותיה; ואמרת, אף לגמלך אמלי, עד דיספקון, למשתי. כ ואוחיאת, ונפצת קולתה לבית שקיא, ורהטת עוד לבירא, לממלי; ומלת, לכל גמלוהי. כא וגוברא שהי, בה מסתכל; שתיק--למידע האצלח ה' אורחיה, אם לא. כב והוה, כד ספיקו גמליא למשתי, ונסיב גוברא קדשא דדהבא, תקלא מתקליה--ותרין שירין על ידהא, מתקל עסר סלעין דדהב מתקלהון. כג ואמר בת מאן את, חווא כען לי; האית בית אבוייך אתר כשר לנא, למבת. כד ואמרת ליה, בת בתואל אנא--בר מלכה, דילידת לנחור. כה ואמרת ליה, אף תבנא אף כיסתא סגי עימנא--אף אתר, כשר למבת. כו וכרע גוברא, וסגיד קודם ה'. כז ואמר, בריך ה' אלהיה דריבוני אברהם, דלא מנע טיבותיה וקושטיה, מן ריבוני; אנא, באורח תקנא דברני ה', בית, אחוהי דריבוני. כח ורהטת, עולימתא, וחוויאת, לבית אימה--כפתגמיא, האילין. כט ולרבקה אחא, ושמיה לבן; ורהט לבן לוות גוברא לברא, לעינא. ל והוה כד חזא ית קדשא, וית שיריא על ידי אחתיה, וכד שמע ית פתגמי רבקה אחתיה למימר, כדין מליל עימי גוברא; ואתא, לוות גוברא, והא קאים עילווי גמליא, על עינא. לא ואמר, עול בריכא דה'; למא את קאים, בברא, ואנא פניתי ביתא, ואתר כשר לגמליא. לב ועאל גוברא לביתא, ושרא מן גמליא; ויהב תבנא וכיסתא, לגמליא, ומיא לאסחאה רגלוהי, ורגלי גובריא דעימיה. לג ושוויאו קודמוהי, למיכל, ואמר לא איכול, עד דאמליל פתגמיי; ואמר, מליל. לד ואמר: עבדא דאברהם, אנא. לה וה' בריך ית ריבוני, לחדא--ורבא; ויהב ליה ען ותורין, וכסף ודהב, ועבדין ואמהן, וגמלין וחמרין. לו וילידת שרה איתת ריבוני בר, לריבוני, בתר, דסיבת; ויהב ליה, ית כל דליה. לז וקיים עליי ריבוני, למימר: לא תיסב איתתא, לברי, מבנת כנענאי, דאנא יתיב בארעהון. לח אלהין לבית אבא תיזיל, ולזרעיתי; ותיסב איתתא, לברי. לט ואמרית, לריבוני: מאים לא תיתי איתתא, בתריי. מ ואמר, לי: ה' דפלחית קודמוהי, ישלח מלאכיה עימך ויצלח אורחך, ותיסב איתתא לברי, מזרעיתי ומבית אבא. מא בכין תהי זכא ממומתי, ארי תהך לזרעיתי; ואם לא ייתנון לך, ותהי זכא ממומתי. מב ואתיתי יומא דין, לעינא; ואמרית, ה' אלהיה דריבוני אברהם, אם אית כען רעווא קודמך לאצלחא אורחי, דאנא אזיל עלה. מג הא אנא קאים, על עינא דמיא; ותהי עולימתא, דתיפוק לממלי, ואימר לה, אשקיני כען זעיר מיא מקולתיך. מד ותימר לי אף את אשת, ואף לגמלך אמלי--היא איתתא, דזמין ה' לבר ריבוני. מה אנא עד לא שיציתי למללא בליבי, והא רבקה נפקת וקולתה על כתפה, ונחתת לעינא, ומלת; ואמרית לה, אשקיני כען. מו ואוחיאת, ואחיתת קולתה מינה, ואמרת אשת, ואף גמלך אשקי; ושתיתי, ואף גמליא אשקיאת. מז ושאילית יתה, ואמרית בת מאן את, ואמרת בת בתואל בר נחור, דילידת ליה מלכה; ושוויתי קדשא על אפה, ושיריא על ידהא. מח וכרעית וסגידית, קודם ה'; ובריכית, ית ה' אלהיה דריבוני אברהם, דדברני באורח קשוט, למיסב ית בת אחוהי דריבוני לבריה. מט וכען אם איתיכון עבדין טיבו וקשוט, עם ריבוני--חוו לי; ואם לא--חוו לי, ואתפני על ימינא או על סמאלא. נ ואתיב לבן ובתואל ואמרו, מן קודם ה' נפק פתגמא; לית אנחנא יכלין למללא עימך, ביש או טב. נא הא רבקה קודמך, דבר ואיזיל; ותהי איתתא לבר ריבונך, כמא דמליל ה'. נב והוה, כד שמע עבדא דאברהם ית פתגמיהון; וסגיד על ארעא, קודם ה'. נג ואפיק עבדא מנין דכסף ומנין דדהב, ולבושין, ויהב, לרבקה; ומגדנין--יהב לאחוהא, ולאימה. נד ואכלו ושתיאו, הוא וגובריא דעימיה--ובתו; וקמו בצפרא, ואמר שלחוני לוות ריבוני. נה ואמר אחוהא ואימה, תיתיב עולימתא עימנא עידן בעידן או עסרא ירחין; בתר כין, תיזיל. נו ואמר להון לא תאחרון יתי, וה' אצלח אורחי; שלחוני, ואהך לוות ריבוני. נז ואמרו, נקרי לעולימתא, ונשמע, מא דהיא אמרא. נח וקרו לרבקה ואמרו לה, התיזלין עם גוברא הדין; ואמרת, איזיל. נט ושלחו ית רבקה אחתהון, וית מינקתה, וית עבדא דאברהם, וית גוברוהי. ס ובריכו ית רבקה, ואמרו לה--אחתנא, את הוואי לאלפין ולריבוון; ויירתון בנכי, ית קרווי סנאיהון. סא וקמת רבקה ועולימתהא, ורכיבא על גמליא, ואזלא, בתר גוברא; ודבר עבדא ית רבקה, ואזל. סב ויצחק עאל במיתוהי, מבירא דמלאך קיימא איתחזי עלה; והוא יתיב, בארע דרומא. סג ונפק יצחק לצלאה בחקלא, למפני רמשא; וזקף עינוהי וחזא, והא גמליא אתן. סד וזקפת רבקה ית עינהא, וחזת ית יצחק; ואתרכינת, מעל גמלא. סה ואמרת לעבדא, מאן גוברא דיכי דמהליך בחקלא לקדמותנא, ואמר עבדא, הוא ריבוני; ונסיבת עיפא, ואתכסיאת. סו ואשתעי עבדא, ליצחק, ית כל פתגמיא, דעבד. סז ואעלה יצחק, למשכנא וחזא והא תקנין עובדהא כעובדי שרה אימיה, ונסיב ית רבקה והות ליה לאיתו, וריחמה; ואתנחם יצחק, בתר אימיה. {פ}