תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק כז

א והוה כד סיב יצחק, וכהיא עינוהי מלמחזי; וקרא ית עשיו בריה רבא, ואמר ליה ברי, ואמר ליה, האנא. ב ואמר, הא כען סיבית; לית אנא ידע, יום מותי. ג וכען סב כען זינך, סיפך וקשתך; ופוק, לחקלא, וצוד לי, צידא. ד ועביד לי תבשילין כמא דרחימית, ואעיל לי--ואיכול: בדיל דתברכינך נפשי, עד לא אמות. ה ורבקה שמעת--כד מליל יצחק, עם עשיו בריה; ואזל עשיו לחקלא, למצד צידא לאיתאה. ו ורבקה, אמרת, ליעקוב ברה, למימר: הא שמעית מן אבוך, ממליל עם עשיו אחוך למימר. ז איתא לי צידא ועביד לי תבשילין, ואיכול; ואברכינך קודם ה', קודם מותי. ח וכען ברי, קביל מיני--למא דאנא, מפקדא יתך. ט איזיל כען, לענא, וסב לי מתמן תרין גדיי עיזין, טבין; ואעביד יתהון תבשילין לאבוך, כמא דרחים. י ותעיל לאבוך, וייכול, בדיל דיברכינך, קודם מותיה. יא ואמר יעקוב, לרבקה אימיה: הא עשיו אחי גבר סערן, ואנא גבר שעיע. יב מאים ימושינני אבא, ואיהי בעינוהי כמתלעב; ואייתי עליי לווטין, ולא ברכן. יג ואמרת ליה אימיה, עליי אתאמר בנבואה דלא ייתון לווטיא עלך ברי; ברם קביל מיני, ואיזיל סב לי. יד ואזל, ונסיב, ואייתי, לאימיה; ועבדת אימיה תבשילין, כמא דרחים אבוהי. טו ונסיבת רבקה ית לבושי עשיו ברה רבא, דכיתא, דעימה, בביתא; ואלבישת ית יעקוב, ברה זעירא. טז וית, משכי דגדי בני עיזי, אלבישת, על ידוהי--ועל שעיעות, צווריה. יז ויהבת ית תבשיליא וית לחמא, דעבדת, בידא, דיעקוב ברה. יח ועאל לוות אבוהי, ואמר אבא; ואמר האנא, מאן את ברי. יט ואמר יעקוב לאבוהי, אנא עשיו בוכרך--עבדית, כמא דמלילתא עימי; קום כען אסתחר, ואכול מצידי--בדיל, דתברכינני נפשך. כ ואמר יצחק לבריה, מא דין אוחיתא לאשכחא ברי; ואמר, ארי זמין ה' אלהך קודמיי. כא ואמר יצחק ליעקוב, קרב כען ואמושינך ברי: האת דין ברי עשיו, אם לא. כב וקריב יעקוב לוות יצחק אבוהי, ומשיה; ואמר, קלא קליה דיעקוב, וידיא, ידי עשיו. כג ולא אשתמודעיה--ארי הוואה ידוהי כידי עשיו אחוהי, סערניין; וברכיה. כד ואמר, את דין ברי עשיו; ואמר, אנא. כה ואמר, קריב לי ואיכול מצידא דברי--בדיל דתברכינך, נפשי; וקריב ליה, ואכל, ואעיל ליה חמרא, ושתי. כו ואמר ליה, יצחק אבוהי: קרב כען ושק לי, ברי. כז וקריב, ונשיק ליה, ואריח ית ריח לבושוהי, וברכיה; ואמר, חזי ריחא דברי, כריח חקלא, דברכיה ה'. כח וייתין לך, ה', מטלא דשמיא, ומטובא דארעא--וסגיות עבור, וחמר. כט יפלחונך עממין, וישתעבדן לך מלכוון--הוי רב לאחך, ויסגדון לך בני אימך; ליטך יהון ליטין, ובריכך יהון בריכין. ל והוה, כד שיצי יצחק לברכא ית יעקוב, והוה ברם מיפק נפק יעקוב, מן קודם יצחק אבוהי; ועשיו אחוהי, עאל מצידיה. לא ועבד אף הוא תבשילין, ואעיל לאבוהי; ואמר לאבוהי, יקום אבא וייכול מצידא דבריה--בדיל, דתברכינני נפשך. לב ואמר ליה יצחק אבוהי, מאן את; ואמר, אנא ברך בוכרך עשיו. לג ותווה יצחק תווהא, רבא עד לחדא, ואמר מאן הוא דיכי דצד צידא ואעיל לי ואכלית מכולא עד לא תיעול, ובריכתיה; אף בריך, יהי. לד כד שמע עשיו, ית פתגמי אבוהי, וצווח צווחא, רבא ומרירא עד לחדא; ואמר לאבוהי, בריכני אף לי אבא. לה ואמר, עאל אחוך בחוכמא; וקביל, ברכתך. לו ואמר יאות קרא שמיה יעקוב, וחכמני דנן תרתין זמנין--ית בכירותי נסיב, והא כען קביל ברכתי; ואמר, הלא שבקת לי ברכא. לז ואתיב יצחק ואמר לעשיו, הא רב שוויתיה עילווך וית כל אחוהי יהבית ליה לעבדין, ובעבור ובחמר, סעדתיה; ולך כען, מא אעביד ברי. לח ואמר עשיו לאבוהי, הברכתא חדא היא לך אבא--בריכני אף לי, אבא; וארים עשיו קליה, ובכא. לט ואתיב יצחק אבוהי, ואמר ליה: הא מטובא דארעא, יהי מותבך, ומטלא דשמיא, מלעילא. מ ועל חרבך תיחי, וית אחוך תפלח; ויהי כד יעברון בנוהי על פתגמי אורייתא, ותעדי ניריה מעל צוורך. מא ונטר עשיו, דבבו ליעקוב, על ברכתא, דברכיה אבוהי; ואמר עשיו בליביה, יקרבון יומי אבליה דאבא, ואקטול, ית יעקוב אחי. מב ואתחווא לרבקה, ית פתגמי עשיו ברה רבא; ושלחת וקרת ליעקוב, ברה זעירא, ואמרת ליה, הא עשיו אחוך כמין לך למקטלך. מג וכען ברי, קביל מיני; וקום איזיל לך לוות לבן אחי, לחרן. מד ותיתיב עימיה, יומין זעירין--עד דתתוב, חמתא דאחוך. מה עד דיתוב רוגזא דאחוך מינך, ויתנשי ית דעבדת ליה, ואשלח, ואדברינך מתמן; למא אתכול אף תרוויכון, יומא חד. מו ואמרת רבקה, ליצחק, עקית בחיי, מן קודם בנת חיתאה; אם נסיב יעקוב איתתא מבנת חיתאה כאילין, מבנת ארעא--למא לי, חיין.