תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק מח

א והוה, בתר פתגמיא האילין, ואמר ליוסף, הא אבוך מרע; ודבר ית תרין בנוהי, עימיה--ית מנשה, וית אפריים. ב וחווי ליעקוב--ואמר, הא ברך יוסף אתי לוותך; ואיתקף, ישראל, ויתיב, על ערסא. ג ואמר יעקוב ליוסף, אל שדיי אתגלי לי בלוז בארעא דכנען; ובריך, יתי. ד ואמר לי, האנא מפיש לך ומסגי לך, ואתנינך, לכנשת שבטין; ואתין ית ארעא הדא, לבנך בתרך--אחסנת עלם. ה וכען תרין בנך דאתיילידו לך בארעא דמצריים, עד מיתא לוותך למצריים--דילי אינון: אפריים, ומנשה--כראובן ושמעון, יהון קודמיי. ו ובנין דתוליד בתריהון, דילך יהון; על שום אחיהון יתקרון, באחסנתהון. ז ואנא במיתא מפדן, מיתת עליי רחל בארעא דכנען באורחא, בעוד כרוב ארעא, למיעל לאפרת; וקברתה תמן באורח אפרת, היא בית לחם. ח וחזא ישראל, ית בני יוסף; ואמר, מאן אילין. ט ואמר יוסף, לאבוהי, בניי אינון, דיהב לי ה' הכא; ואמר, קריבינון כען לוותי ואבריכינון. י ועיני ישראל יקרא מסיבו, לא ייכול למחזי; וקריב יתהון לוותיה, ונשיק להון וגפיף להון. יא ואמר ישראל ליוסף, מחזי אפך לא סברית; והא אחזי יתי ה', אף ית בנך. יב ואפיק יוסף יתהון, מן קודמוהי; וסגיד על אפוהי, על ארעא. יג ודבר יוסף, ית תרוויהון--ית אפריים בימיניה מסמאלא דישראל, וית מנשה בסמאליה מימינא דישראל; וקריב, לוותיה. יד ואושיט ישראל ית ימיניה ושווי על רישא דאפריים, והוא זעירא, וית סמאליה, על רישא דמנשה: אחכימינון, לידוהי, ארי מנשה, בוכרא. טו ובריך ית יוסף, ואמר: ה' דפלחו אבהתיי קודמוהי, אברהם ויצחק--ה' דזן יתי, מדאיתני עד יומא הדין. טז מלאכא דפרק יתי מכל בישא, יבריך ית עולימיא, ויתקרי בהון שמי, ושום אבהתיי אברהם ויצחק; וכנוני ימא יסגון, בגו בני אנשא על ארעא. יז וחזא יוסף, ארי שווי אבוהי יד ימיניה על רישא דאפריים--ובאיש בעינוהי; וסעדה לידא דאבוהי, לאעדאה יתה מעל רישא דאפריים--לאנחותה על רישא דמנשה. יח ואמר יוסף לאבוהי, לא כין אבא: ארי דין בוכרא, שו ימינך על רישיה. יט וסריב אבוהי, ואמר ידענא ברי ידענא--אף הוא יהי לעם, ואף הוא יסגי; וברם, אחוהי זעירא יסגי מיניה, ובנוהי, יהון שלטין בעממיא. כ ובריכינון ביומא ההוא, למימר, בך יבריך ישראל למימר, ישווינך ה' כאפריים וכמנשה; ושווי ית אפריים, קודם מנשה. כא ואמר ישראל ליוסף, האנא מאית; ויהי מימרא דה', בסעדכון, ויתיב יתכון, לארע אבהתכון. כב ואנא יהבית לך, חולק חד--יתיר על אחך: דנסיבית מידא דאמוראה, בחרבי ובקשתי. {פ}