תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק כו

א והוה כפנא, בארעא, בר מכפנא קדמאה, דהוה ביומי אברהם; ואזל יצחק לוות אבימלך מלכא דפלשתאי, לגרר. ב ואתגלי ליה ה', ואמר לא תיחות למצריים: שרי בארעא, דאימר לך. ג דור בארעא הדא, ויהי מימרי בסעדך ואברכינך: ארי לך ולבנך, אתין ית כל ארעתא האילין, ואקים ית קיימא, דקיימית לאברהם אבוך. ד ואסגי ית בנך, ככוכבי שמיא, ואתין לבנך, ית כל ארעתא האילין; ויתברכון בדיל בנך, כול עממי ארעא. ה חלף, דקביל אברהם למימרי; ונטר, מטרת מימרי, פיקודיי, קיימיי ואורייתיי. ו ויתיב יצחק, בגרר. ז ושאילו אנשי אתרא, על עיסק איתתיה, ואמר, אחת היא: ארי דחיל, למימר איתתי, דלמא יקטלונני אנשי אתרא על רבקה, ארי שפירת חיזו היא. ח והוה, כד סגיאו ליה תמן יומיא, ואסתכי אבימלך מלכא דפלשתאי, מן חרכא; וחזא, והא יצחק מחייך, עם, רבקה איתתיה. ט וקרא אבימלך ליצחק, ואמר ברם הא איתתך היא, ואיכדין אמרת, אחת היא; ואמר ליה, יצחק, ארי אמרית, דלמא אתקטיל עלה. י ואמר אבימלך, מא דא עבדת לנא; כזעיר פון שכיב דמייחד בעמא, עם איתתך, ואיתיתא עלנא, חובא. יא ופקיד אבימלך, ית כל עמא למימר: דינזיק לגוברא הדין, ולאיתתיה--אתקטלא יתקטיל. יב וזרע יצחק בארעא ההיא, ואשכח בשתא ההיא על חד מאה בדשערוהי; וברכיה, ה'. יג ורבא, גוברא; ואזל אזיל סגי ורבי, עד דרבא לחדא. יד והוו ליה גיתי ענא וגיתי תורי, ועבודה סגי; וקניאו ביה, פלשתאי. טו וכל בירי, דחפרו עבדי אבוהי, ביומי, אברהם אבוהי--טמונין פלשתאי, ומלונין עפרא. טז ואמר אבימלך, ליצחק: איזיל, מעימנא, ארי תקיפת מיננא, לחדא. יז ואזל מתמן, יצחק; ושרא בנחלא דגרר, ויתיב תמן. יח ותב יצחק וחפר ית בירי דמיא, דחפרו ביומי אברהם אבוהי, וטמונין פלשתאי, בתר דמית אברהם; וקרא להון, שמהן, כשמהן, דהוה קרי להון אבוהי. יט וחפרו עבדי יצחק, בנחלא; ואשכחו תמן--ביר, דמיין נבעין. כ ונצו רעוותא דגרר, עם רעוותא דיצחק למימר--דילנא מיא; וקרא שמה דבירא עשק, ארי אתעסקו עימיה. כא וחפרו ביר אוחרי, ונצו אף עלה; וקרא שמה, שטנה. כב ואסתלק מתמן, וחפר ביר אוחרי, ולא נצו, עלה; וקרא שמה, רחובות, ואמר ארי כען אפתי ה' לנא, וניפוש בארעא. כג וסליק מתמן, לבאר שבע. כד ואתגלי ליה ה', בליליא ההוא, ואמר, אנא אלהיה דאברהם אבוך; לא תדחל, ארי בסעדך מימרי, ואברכינך ואסגי ית בנך, בדיל אברהם עבדי. כה ובנא תמן מדבחא, וצלי בשמא דה', ופרסיה תמן, למשכניה; וכרו תמן עבדי יצחק, בירא. כו ואבימלך, אתא לוותיה מגרר; וסיעת, מרחמוהי, ופיכול, רב חיליה. כז ואמר להון יצחק, מדין אתיתון לוותי; ואתון סניתון יתי, ושלחתוני מלוותכון. כח ואמרו, מחזא חזינא ארי הוה מימרא דה' בסעדך, ואמרנא תתקיים כען מומתא דהות בין אבהתנא, ביננא ובינך; ונגזר קיים, עימך. כט אם תעביד עימנא בישא, כמא דלא אנזיקנך, וכמא דעבדנא עימך לחוד טב, ושלחנך בשלם; את כען, בריכא דה'. ל ועבד להון משתיא, ואכלו ושתיאו. לא ואקדימו בצפרא, וקיימו גבר לאחוהי; ושלחינון יצחק, ואזלו מלוותיה בשלם. לב והוה ביומא ההוא, ואתו עבדי יצחק, וחוויאו ליה, על עיסק בירא דחפרו; ואמרו ליה, אשכחנא מיא. לג וקרא יתה, שבעה; על כין שמה דקרתא באר שבע, עד יומא הדין. {ס}

לד והוה עשיו, בר ארבעין שנין, ונסיב איתתא ית יהודית, בת בארי חיתאה--וית בשמת, בת אילון חיתאה. לה והוואה, מסרבן ומרגזן, על מימר יצחק, ורבקה. {ס}