תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק יט

א ועאלו תרין מלאכיא לסדום, ברמשא, ולוט, יתיב בתרעא דסדום; וחזא לוט וקם לקדמותהון, וסגיד על אפוהי על ארעא. ב ואמר בבעו כען ריבוניי, זורו כען לבית עבדכון וביתו ואסחו רגליכון, ותקדמון, ותהכון לאורחכון; ואמרו לא, אלהין ברחובא נבית. ג ואתקיף בהון לחדא--וזרו לוותיה, ועאלו לביתיה; ועבד להון משתיא, ופטיר אפא להון ואכלו. ד עד, לא שכיבו, ואנשי קרתא אנשי סדום אקיפו על ביתא, מעולימא ועד סבא: כל עמא, מסופיה. ה וקרו ללוט ואמרו ליה, אן גובריא דאתו לוותך בליליא; אפיקינון לוותנא, ונידע יתהון. ו ונפק לוותהון לוט, לתרעא; ודשא, אחד בתרוהי. ז ואמר: בבעו כען אחיי, לא תבאשון. ח הא כען לי תרתין בנן, דלא ידעונין גבר--אפיק כען יתהון לוותכון, ועבידו להון כדתקין בעיניכון; לחוד לגובריא האילין, לא תעבדון מידעם, ארי על כין עאלו, בטלל שריתי. ט ואמרו קרב להלאה, ואמרו חד אתא לאיתותבא והא דאין דינא--כען, נבאיש לך מדילהון; ואתקיפו בגוברא בלוט לחדא, וקריבו למתבר דשא. י ואושיטו גובריא ית ידיהון, ואעילו ית לוט לוותהון לביתא; וית דשא, אחדו. יא וית גובריא דבתרע ביתא, מחו בשבריריא, מזעירא, ועד רבא; ולאיאו, לאשכחא תרעא. יב ואמרו גובריא ללוט, עוד מא לך הכא--חתנא ובנך ובנתך, וכול דלך בקרתא: אפיק, מן אתרא. יג ארי מחבלין אנחנא, ית אתרא הדין: ארי סגיאת קבילתהון קודם ה', ושלחנא ה' לחבלותה. יד ונפק לוט ומליל עם חתנוהי נסבי בנתיה, ואמר קומו פוקו מן אתרא הדין, ארי מחביל ה', ית קרתא; והוה כמחייך, בעיני חתנוהי. טו וכמיסק צפרא הוה, ודחיקו מלאכיא בלוט למימר: קום דבר ית איתתך וית תרתין בנתך, דאשתכחא מהימנן עימך--דלמא תלקי, בחובי קרתא. טז ואתעכב--ואתקיפו גובריא בידיה וביד איתתיה וביד תרתין בנתיה, בדחס ה' עלוהי; ואפקוהי ואשריוהי, מברא לקרתא. יז והוה כד אפיק יתהון לברא, ואמר חוס על נפשך--לא תסתכי לאחורך, ולא תקום בכל מישרא: לטורא אשתיזב, דלמא תלקי. יח ואמר לוט, להון: בבעו, ה'. יט הא כען אשכח עבדך רחמין, בעינך, ואסגיתא טיבותך דעבדת עימי, לקיימא ית נפשי; ואנא, לית אנא יכיל לאשתיזבא לטורא--דלמא תערעינני בשתא, ואמות. כ הא כען קרתא הדא קריבא, למערק לתמן--והיא זעירא; אשתיזב כען לתמן, הלא זעירא היא--ותתקיים נפשי. כא ואמר ליה--הא נסיבית אפך, אף לפתגמא הדין: בדיל דלא למהפכי ית קרתא, דבעיתא עלה. כב אוחי, אשתיזב לתמן, ארי לא איכול למעבד פתגמא, עד מיתך לתמן; על כין קרא שמה דקרתא, צוער. כג שמשא, נפק על ארעא; ולוט, עאל לצוער. כד וה', אמטר על סדום ועל עמורה--גופריתא ואישתא: מן קודם ה', מן שמיא. כה והפך ית קרוויא האילין, וית כל מישרא, וית כל יתבי קרוויא, וצמחה דארעא. כו ואסתכיאת איתתיה, מבתרוהי; והות, קמא דמלחא. כז ואקדים אברהם, בצפרא: לאתרא--דשמיש תמן בצלו, קודם ה'. כח ואסתכי, על אפי סדום ועמורה, ועל כל אפי, ארע מישרא; וחזא, והא סליק תננא דארעא, כתננא, דאתונא. כט והוה, בחבלות ה' ית קרווי מישרא, ודכיר ה', ית אברהם; ושלח ית לוט, מגו הפיכתא, כד הפך ית קרוויא, דהוה יתיב בהון לוט. ל וסליק לוט מצוער ויתיב בטורא, ותרתין בנתיה עימיה, ארי דחיל, למיתב בצוער; ויתיב, במערתא--הוא, ותרתין בנתיה. לא ואמרת רבתא לזעירתא, אבונא סיב; וגבר לית בארעא למיעל עלנא, כאורח כל ארעא. לב איתא נשקי ית אבונא חמרא, ונשכוב עימיה; ונקיים מאבונא, בנין. לג ואשקיאה ית אבוהון חמרא, בליליא הוא; ועאלת רבתא ושכיבת עם אבוהא, ולא ידע במשכבה ובמקימה. לד והוה, ביומא דבתרוהי, ואמרת רבתא לזעירתא, הא שכיבית רמשי עם אבא; נשקיניה חמרא אף בליליא, ועולי שכובי עימיה, ונקיים מאבונא, בנין. לה ואשקיאה אף בליליא ההוא, ית אבוהון--חמרא; וקמת זעירתא ושכיבת עימיה, ולא ידע במשכבה ובמקימה. לו ועדיאה תרתין בנת לוט, מאבוהון. לז וילידת רבתא בר, וקרת שמיה מואב: הוא אבוהון דמואבאי, עד יומא דין. לח וזעירתא אף היא ילידת בר, וקרת שמיה בר עמי: הוא אבוהון דבני עמון, עד יומא דין. {ס}