תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק מא

א והוה, מסוף תרתין שנין; ופרעה חלים, והא קאים על נהרא. ב והא מן נהרא, סלקן שבע תורן, שפירן למחזי, ופטימן בסר; ורעיין, באחווא. ג והא שבע תורן אוחרניין, סליקא בתריהון מן נהרא, בישן למחזי, וחסירן בסר; וקמא לקבלהון דתורתא, על כיף נהרא. ד ואכלא תורתא, דבישן למחזי וחסירן בסר, ית שבע תורתא, דשפירן למחזי ופטימתא; ואיתער, פרעה. ה ודמוך, וחלם תניינות; והא שבע שובלין, סלקן בקניא חד--פטימן וטבן. ו והא שבע שובלין, לקיין ושקיפן קידום--צמחן, בתריהון. ז ובלעא, שובליא לקייתא, ית שבע שובליא, פטימתא ומלייתא; ואיתער פרעה, והא חלמא. ח והוה בצפרא, ומיטרפא רוחיה, ושלח וקרא ית כל חרשי מצריים, וית כל חכימהא; ואשתעי פרעה להון ית חלמיה, ולית דפשר יתהון לפרעה. ט ומליל רב שקי, עם פרעה למימר: ית סורחני, אנא מדכר יומא דין. י פרעה, רגיז על עבדוהי; ויהב יתי במטרת, בית רב קטוליא--יתי, וית רב נחתומי. יא וחלמנא חלמא בליליא חד, אנא והוא: גבר כפושרן חלמיה, חלמנא. יב ותמן עימנא עולים עבראי, עבדא לרב קטוליא, ואשתעינא ליה, ופשר לנא ית חלמנא: גבר כחלמיה, פשר. יג והוה כמא דפשר לנא, כין הוה: יתי אתיב על שימושי, ויתיה צלב. יד ושלח פרעה וקרא ית יוסף, וארהטוהי מן בית אסירי; וספר ושני כסותיה, ועאל לוות פרעה. טו ואמר פרעה, ליוסף, חלמא חלמית, ופשר לית ליה; ואנא, שמעית עלך למימר, דאת שמע חלמא, ומפשר ליה. טז ואתיב יוסף ית פרעה למימר, לא מן חוכמתי: אלהין מן קודם ה', ייתתב שלמא דפרעה. יז ומליל פרעה, עם יוסף: בחלמי, האנא קאים על כיף נהרא. יח והא מן נהרא, סלקן שבע תורן, פטימן בסר, ושפירן למחזי; ורעיין, באחווא. יט והא שבע תורן אוחרניין, סליקא בתריהון, חסיכן ובישן למחזי לחדא, וחסירן בסר: לא חזיתי דכוותהון בכל ארעא דמצריים, לבישו. כ ואכלא, תורתא, חסיכתא, ובישתא--ית שבע תורתא קדמייתא, פטימתא. כא ועלא למעיהון, ולא אתיידע ארי עלא למעיהון, ומחזיהון ביש, כד בקדמיתא; ואיתערית. כב וחזית, בחלמי; והא שבע שובלין, סלקן בקניא חד--מליין וטבן. כג והא שבע שובלין, נצן לקיין שקיפן קידום--צמחן, בתריהון. כד ובלעא שובליא לקייתא, ית שבע שובליא טבתא; ואמרית, לחרשיא, ולית דמחווי, לי. כה ואמר יוסף לפרעה, חלמא דפרעה חד הוא: ית דה' עתיד למעבד, חווי לפרעה. כו שבע תורתא טבתא, שבע שניא אינין, ושבע שובליא טבתא, שבע שניא אינין: חלמא, חד הוא. כז ושבע תורתא חסיכתא ובישתא דסליקא בתריהון, שבע שניא אינין, ושבע שובליא לקייתא, דשקיפן קידום--יהויין, שבע שני כפנא. כח הוא פתגמא, דמלילית עם פרעה: דה' עתיד למעבד, אחזי ית פרעה. כט הא שבע שניא, אתיין--סבעא רבא, בכל ארעא דמצריים. ל ויקומן שבע שני כפנא, בתריהון, ויתנשי כל סבעא, בארעא דמצריים; וישיצי כפנא, ית עמא דארעא. לא ולא יתיידע סבעא בארעא, מן קודם כפנא ההוא דיהי בתר כין: ארי תקיף הוא, לחדא. לב ועל דאיתני חלמא לפרעה, תרתין זמנין--ארי תקין פתגמא מן קודם ה', ומוחי ה' למעבדיה. לג וכען יחזי פרעה, גבר סוכלתן וחכים; וימניניה, על ארעא דמצריים. לד יעביד פרעה, וימני מהימנין על ארעא; ויזרזון ית ארעא דמצריים, בשבע שני סבעא. לה ויכנשון, ית כל עבור שניא טבתא, דאתיין, אילין; וייצרון עבורא תחות יד מהימני פרעה, עבורא בקרוויא--וייטרון. לו ויהי עבורא גניז, לעמא דארעא, לשבע שני כפנא, דיהויין בארעא דמצריים; ולא ישתיצי עמא דארעא, בכפנא. לז ושפר פתגמא, בעיני פרעה, ובעיני, כל עבדוהי. לח ואמר פרעה, לעבדוהי: הנשכח כדין--גבר, דרוח נבואה מן קודם ה' ביה. לט ואמר פרעה ליוסף, בתר דהודע ה' יתך ית כל דא, לית סוכלתן וחכים, כוותך. מ את תהי ממונא על ביתי, ועל מימרך ייתזן כל עמי; לחוד כורסי מלכותא הדין, איהי יקיר מינך. מא ואמר פרעה, ליוסף: חזי דמניתי יתך, על כל ארעא דמצריים. מב ואעדי פרעה ית עזקתיה מעל ידיה, ויהב יתה על ידא דיוסף; ואלביש יתיה לבושין דבוץ, ושווי מניכא דדהבא על צווריה. מג וארכיב יתיה, ברתיכא תנייתא דיליה, ואכריזו קודמוהי, דין אבא למלכא; ומני יתיה, על כל ארעא דמצריים. מד ואמר פרעה ליוסף, אנא פרעה; ובר ממימרך, לא ירים גבר ית ידיה למיחד זין וית רגליה למרכב על סוסיא--בכל ארעא דמצריים. מה וקרא פרעה שום יוסף, גוברא דמיטמרן גליין ליה, ויהב ליה ית אסנת בת פוטי פרע רבא דאון, לאיתו; ונפק יוסף, שליט על ארעא דמצריים. מו ויוסף, בר תלתין שנין, כד קם, קודם פרעה מלכא דמצריים; ונפק יוסף מן קודם פרעה, ועבר בכל ארעא דמצריים. מז וכנשו דיירי ארעא, בשבע שני סבעא--עבורא לאוצרין. מח וכנש ית כל עבור שבע שניא, דהוואה בארעא דמצריים, ויהב עבורא, בקרוויא: עבור חקל קרתא דבסחרנהא, יהב בגווה. מט וכנש יוסף עבורא כחלא דימא, סגי לחדא--עד דפסק מלממני, ארי לית מניין. נ וליוסף אתיילידו תרין בנין, עד לא עאלת שתא דכפנא, דילידת ליה אסנת, בת פוטי פרע רבא דאון. נא וקרא יוסף ית שום בוכרא, מנשה: ארי אנשייני ה' ית כל עמלי, וית כל בית אבא. נב וית שום תניינא, קרא אפריים: ארי אפשני ה', בארע שיעבודי. נג ושלימא, שבע שני סבעא, דהוואה, בארעא דמצריים. נד ושריאה שבע שני כפנא, למיתי--כמא דאמר יוסף; והוה כפנא בכל ארעתא, ובכל ארעא דמצריים הוה לחמא. נה וכפינת כל ארעא דמצריים, וצווח עמא קודם פרעה על לחמא; ואמר פרעה לכל מצראי איזילו לוות יוסף, דיימר לכון תעבדון. נו וכפנא הוה, על כל אפי ארעא; ופתח יוסף ית כל אוצריא דבהון עבורא, וזבין למצראי, ותקיף כפנא, בארעא דמצריים. נז וכל דיירי ארעא אתו למצריים, למזבן עבורא מן יוסף: ארי תקיף כפנא, בכל ארעא.