תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק יח

א ואתגלי ליה ה', במישרי ממרא; והוא יתיב בתרע משכנא, כמיחם יומא. ב וזקף עינוהי, וחזא, והא תלתא גוברין, קיימין עילווהי; וחזא, ורהט לקדמותהון מתרע משכנא, וסגיד, על ארעא. ג ואמר: ה', אם כען אשכחית רחמין קודמך--לא כען תעבר, מעל עבדך. ד ייסבון כען זעיר מיא, ואסחו רגליכון; ואסתמיכו, תחות אילנא. ה ואסב פיתא דלחמא וסעודו ליבכון, בתר כין תעברון--ארי על כין עברתון, על עבדכון; ואמרו, כין תעביד כמא דמלילתא. ו ואוחי אברהם למשכנא, לוות שרה; ואמר, אוחא תלת סאוון קמחא סולתא--לושי, ועבידי גריצן. ז ולבית תורי, רהט אברהם; ונסיב בר תורי רכיך וטב, ויהב לעולימא, ואוחי, למעבד יתיה. ח ונסיב שמן וחלב, ובר תורי דעבד, ויהב, קודמיהון; והוא משמיש עילוויהון תחות אילנא, ואכלו. ט ואמרו ליה, אן שרה איתתך; ואמר, הא במשכנא. י ואמר, מתב אתוב לוותך כעידן דאתון קיימין, והא ברא, לשרה איתתך; ושרה שמעת בתרע משכנא, והוא אחורוהי. יא ואברהם ושרה סיבו, עאלו ביומין; פסק מלמהוי לשרה, אורח כנשיא. יב וחייכת שרה, במעהא למימר: בתר דסיבית תהי לי עולימו, וריבוני סיב. יג ואמר ה', לאברהם: למא דנן חייכת שרה למימר, הבקושטא אוליד--ואנא סיבית. יד היתכסא מן קודם ה', פתגמא; לזמן אתוב לוותך, כעידן דאתון קיימין--ולשרה בר. טו וכדיבת שרה למימר לא חייכית, ארי דחילת; ואמר לא, ברם חייכת. טז וקמו מתמן גובריא, ואסתכיאו על אפי סדום; ואברהם--אזיל עימהון, לאלוואיהון. יז וה', אמר: המכסי אנא מאברהם, דאנא עביד. יח ואברהם--מהוה יהוי לעם סגי, ותקיף; ויתברכון בדיליה--כול, עממי ארעא. יט ארי גלי קודמיי, בדיל דיפקיד ית בנוהי וית אנש ביתיה בתרוהי, וייטרון אורחן דתקנן קודם ה', למעבד צדקתא ודינא--בדיל, דייתי ה' על אברהם, ית דמליל, עלוהי. כ ואמר ה', קבילת סדום ועמורה ארי סגיאת; וחובתהון--ארי תקיפת, לחדא. כא אתגלי כען ואדון, הכקבילתהון דעאלת לקדמיי עבדו אעביד עימהון גמירא אם לא תייבין; ואם תייבין, לא אתפרע. כב ואתפניאו מתמן גובריא, ואזלו לסדום; ואברהם--עד כען משמיש בצלו, קודם ה'. כג וקריב אברהם, ואמר: הברגז תשיצי, זכאה עם חייבא. כד מאים אית חמשין זכאין, בגו קרתא; הברגז תשיצי ולא תשבוק לאתרא, בדיל חמשין זכאין דבגווה. כה קושטא אינון דינך מלמעבד כפתגמא הדין, לשיצאה זכאה עם חייבא, ויהי זכאה, כחייבא; קושטא אינון דינך--הדיין כל ארעא, ברם יעביד דינא. כו ואמר ה', אם אשכח בסדום חמשין זכאין בגו קרתא--ואשבוק לכל אתרא, בדילהון. כז ואתיב אברהם, ואמר: הא כען שריתי למללא קודם ה', ואנא עפר וקטם. כח מאים יחסרון חמשין זכאין, חמשא--התחביל בחמשא, ית כל קרתא; ואמר, לא אחביל, אם אשכח תמן, ארבעין וחמשא. כט ואוסיף עוד למללא קודמוהי, ואמר, מאים ישתכחון תמן, ארבעין; ואמר לא אעביד גמירא, בדיל ארבעין. ל ואמר לא כען יתקף רוגזא דה', ואמליל--מאים ישתכחון תמן, תלתין; ואמר לא אעביד גמירא, אם אשכח תמן תלתין. לא ואמר, הא כען אסגיתי למללא קודם ה'--מאים ישתכחון תמן, עסרין; ואמר לא אחביל, בדיל עסרין. לב ואמר לא כען יתקף רוגזא דה', ואמליל ברם זמנא הדא--מאים ישתכחון תמן, עסרא; ואמר לא אחביל, בדיל עסרא. לג ואסתלק יקרא דה'--כד שיצי, למללא עם אברהם; ואברהם, תב לאתריה.