תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק מד

א ופקיד ית דממונא על ביתיה, למימר, מלי ית טועני גובריא עבורא, כמא דיכלין למטען; ושו כסף גבר, בפום טועניה. ב וית כלידי כלידא דכספא, תשווי בפום טוענא דזעירא, וית, כסף זבינוהי; ועבד, כפתגמא דיוסף דמליל. ג צפרא, נהר; וגובריא אתפטרו, אינון וחמריהון. ד אינון נפקו מן קרתא, לא ארחיקו, ויוסף אמר לדממונא על ביתיה, קום רדוף בתר גובריא; ותדביקינון ותימר להון, למא שלימתון בשתא חלף טבתא. ה הלא דין, דשתי ריבוני ביה, והוא, בדקא מבדיק ביה; אבאישתון, דעבדתון. ו ואדביקינון; ומליל עימהון, ית פתגמיא האילין. ז ואמרו ליה--למא ימליל ריבוני, כפתגמיא האילין; חס, לעבדך, מלמעבד, כפתגמא הדין. ח הא כספא, דאשכחנא בפום טועננא--אתיבנהי לך, מארעא דכנען; ואיכדין, נגנוב מבית ריבונך, מנין דכסף, או מנין דדהב. ט דישתכח עימיה מעבדך, יתקטיל; ואף אנחנא, נהי לריבוני לעבדין. י ואמר, אף כען כפתגמיכון כין הוא: דישתכח עימיה יהי לי עבדא, ואתון תהון זכאין. יא ואוחיאו, ואחיתו גבר ית טועניה--לארעא; ופתחו, גבר טועניה. יב ובלש--ברבא שרי, ובזעירא שיצי; ואשתכח, כלידא, בטוענא, דבנימין. יג ובזעו, לבושיהון; ורמו גבר על חמריה, ותבו לקרתא. יד ועאל יהודה ואחוהי לבית יוסף, והוא עד כען תמן; ונפלו קודמוהי, על ארעא. טו ואמר להון יוסף, מא עובדא הדין דעבדתון; הלא ידעתון, ארי בדקא מבדיק גוברא דכוותי. טז ואמר יהודה, מא נימר לריבוני, מא נמליל, ומא נזכי; מן קודם ה', אשתכח חובא בעבדך--הא אנחנא עבדין לריבוני, אף אנחנא אף דאשתכח כלידא בידיה. יז ואמר--חס לי, מלמעבד דא; גוברא דאשתכח כלידא בידיה, הוא יהי לי עבדא, ואתון, סקו לשלם לוות אבוכון. {ס}

יח וקריב לוותיה יהודה, ואמר בבעו ריבוני, ימליל כען עבדך פתגמא קודם ריבוני, ולא יתקף רוגזך בעבדך: ארי כפרעה, כין את. יט ריבוני שאיל, ית עבדוהי למימר: האית לכון אבא, או אחא. כ ואמרנא, לריבוני, אית לנא אבא סבא, ובר סיבתין זעיר; ואחוהי מית, ואשתאר הוא בלחודוהי לאימיה ואבוהי רחים ליה. כא ואמרת, לעבדך, אחתוהי, לוותי; ואשווי עיני, עלוהי. כב ואמרנא, לריבוני, לא ייכול עולימא, למשבק ית אבוהי: אם ישבוק ית אבוהי, ימות. כג ואמרת, לעבדך, אם לא ייחות אחוכון זעירא, עימכון--לא תיספון, למחזי אפיי. כד והוה כד סליקנא, לוות עבדך אבא; וחווינא ליה--ית, פתגמי ריבוני. כה ואמר, אבונא: תובו, זבונו לנא זעיר עבורא. כו ואמרנא, לא ניכול למיחת: אם אית אחונא זעירא עימנא, וניחות--ארי לא ניכול למחזי אפי גוברא, ואחונא זעירא לייתוהי עימנא. כז ואמר עבדך אבא, לנא: אתון ידעתון, ארי תרין ילידת לי איתתי. כח ונפק חד, מלוותי, ואמרית, ברם מקטל קטיל; ולא חזיתיה, עד כען. כט ותדברון אף ית דין מן קודמיי, ויערעיניה מותא--ותחתון ית סיבתי, בבשתא לשאול. ל וכען, כמיתא לוות עבדך אבא, ועולימא לייתוהי, עימנא; ונפשיה, חביבא ליה כנפשיה. לא ויהי, כד יחזי ארי לית עולימא--וימות; ויחתון עבדך ית סיבת עבדך אבונא, בדוונא--לשאול. לב ארי עבדך מערב בעולימא, מן אבא למימר: אם לא אייתיניה לך, ואיהי חטי לאבא כל יומיא. לג וכען, ייתיב כען עבדך תחות עולימא--עבדא, לריבוני; ועולימא, ייסק עם אחוהי. לד ארי איכדין אסק לוות אבא, ועולימא לייתוהי עימי: דלמא אחזי בבשתא, דתשכח ית אבא.