תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק לו

א ואתה בן-אדם, הינבא אל-הרי ישראל; ואמרת--הרי ישראל, שמעו דבר-יהוה.  ב כה אמר אדוניי יהוה, יען אמר האויב עליכם האח; ובמות עולם, למורשה הייתה לנו.  ג לכן הינבא ואמרת, כה אמר אדוניי יהוה:  יען ביען שמות ושאוף אתכם מסביב, להיותכם מורשה לשארית הגויים, ותיעלו על-שפת לשון, ודיבת-עם.  ד לכן הרי ישראל, שמעו דבר-אדוניי יהוה:  כה-אמר אדוניי יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגיאיות, ולחורבות השוממות ולערים הנעזבות, אשר היו לבז וללעג, לשארית הגויים אשר מסביב.  ה לכן, כה-אמר אדוניי יהוה, אם-לא באש קנאתי דיברתי על-שארית הגויים, ועל-אדום כולה:  אשר נתנו-את-ארצי להם למורשה בשמחת כל-לבב, בשאט נפש--למען מגרשה, לבז.  ו לכן, הינבא על-אדמת ישראל; ואמרת להרים ולגבעות לאפיקים ולגיאיות כה-אמר אדוניי יהוה, הנני בקנאתי ובחמתי דיברתי, יען כלימת גויים, נשאתם.  ז לכן, כה אמר אדוניי יהוה, אני, נשאתי את-ידי:  אם-לא הגויים אשר לכם מסביב, המה כלימתם יישאו.  ח ואתם הרי ישראל, ענפכם תיתנו, ופרייכם תשאו, לעמי ישראל:  כי קירבו, לבוא.  ט כי, הנני אליכם; ופניתי אליכם, ונעבדתם ונזרעתם.  י והרביתי עליכם אדם, כל-בית ישראל כולו; ונושבו, הערים, והחורבות, תיבנינה.  יא והרביתי עליכם אדם ובהמה, ורבו ופרו; והושבתי אתכם כקדמותיכם, והיטיבותי מראשותיכם, וידעתם, כי-אני יהוה.  יב והולכתי עליכם אדם את-עמי ישראל, וירשוך, והיית להם, לנחלה; ולא-תוסיף עוד, לשכלם.  {ס}

יג כה אמר, אדוניי יהוה, יען אומרים לכם, אוכלת אדם את; ומשכלת גוייך, היית.  יד לכן, אדם לא-תאכלי עוד, וגוייך, לא תשכלי-עוד--נאום, אדוניי יהוה.  טו ולא-אשמיע אלייך עוד כלימת הגויים, וחרפת עמים לא תשאי-עוד; וגוייך לא-תכשילי עוד, נאום אדוניי יהוה.  {פ}

טז ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  יז בן-אדם, בית ישראל יושבים על-אדמתם, ויטמאו אותה, בדרכם ובעלילותם:  כטומאת, הנידה, הייתה דרכם, לפניי.  יח ואשפוך חמתי עליהם, על-הדם אשר-שפכו על-הארץ; ובגילוליהם, טימאוה.  יט ואפיץ אותם בגויים, וייזרו בארצות:  כדרכם וכעלילותם, שפטתים.  כ ויבוא, אל-הגויים אשר-באו שם, ויחללו, את-שם קודשי--באמור להם עם-יהוה אלה, ומארצו יצאו.  כא ואחמול, על-שם קודשי, אשר חיללוהו בית ישראל, בגויים אשר-באו שמה.  {פ}

כב לכן אמור לבית-ישראל, כה אמר אדוניי יהוה, לא למענכם אני עושה, בית ישראל:  כי אם-לשם-קודשי אשר חיללתם, בגויים אשר-באתם שם.  כג וקידשתי את-שמי הגדול, המחולל בגויים, אשר חיללתם, בתוכם; וידעו הגויים כי-אני יהוה, נאום אדוניי יהוה, בהיקדשי בכם, לעיניהם.  כד ולקחתי אתכם מן-הגויים, וקיבצתי אתכם מכל-הארצות; והבאתי אתכם, אל-אדמתכם.  כה וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם:  מכול טומאותיכם ומכל-גילוליכם, אטהר אתכם.  כו ונתתי לכם לב חדש, ורוח חדשה אתן בקרבכם; והסירותי את-לב האבן, מבשרכם, ונתתי לכם, לב בשר.  כז ואת-רוחי, אתן בקרבכם; ועשיתי, את אשר-בחוקיי תלכו, ומשפטיי תשמרו, ועשיתם.  כח וישבתם בארץ, אשר נתתי לאבותיכם; והייתם לי, לעם, ואנוכי, אהיה לכם לאלוהים.  כט והושעתי אתכם, מכול טומאותיכם; וקראתי אל-הדגן והרביתי אותו, ולא-אתן עליכם רעב.  ל והרביתי את-פרי העץ, ותנובת השדה:  למען, אשר לא תקחו עוד חרפת רעב--בגויים.  לא וזכרתם את-דרכיכם הרעים, ומעלליכם אשר לא-טובים; ונקוטותם, בפניכם, על עוונותיכם, ועל תועבותיכם.  לב לא למענכם אני-עושה, נאום אדוניי יהוה--ייוודע, לכם:  בושו והיכלמו מדרכיכם, בית ישראל.  {ס}

לג כה אמר, אדוניי יהוה, ביום טהרי אתכם, מכול עוונותיכם--והושבתי, את-הערים, ונבנו, החורבות.  לד והארץ הנשמה, תיעבד, תחת אשר הייתה שממה, לעיני כל-עובר.  לה ואמרו, הארץ הלזו הנשמה, הייתה, כגן-עדן; והערים החורבות והנשמות והנהרסות, בצורות ישבו.  לו וידעו הגויים, אשר יישארו סביבותיכם, כי אני יהוה בניתי הנהרסות, נטעתי הנשמה:  אני יהוה, דיברתי ועשיתי.  {ס}

לז כה אמר, אדוניי יהוה, עוד זאת אידרש לבית-ישראל, לעשות להם:  ארבה אותם כצאן, אדם.  לח כצאן קודשים, כצאן ירושלים במועדיה--כן תהיינה הערים החורבות, מלאות צאן אדם; וידעו, כי-אני יהוה.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יש לך שאלה או הערה?