תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק לו

א ואתה בן־אדם, הינבא אל־הרי ישראל; ואמרת--הרי ישראל, שמעו דבר־יהוה. ב כה אמר אדוניי יהוה, יען אמר האויב עליכם האח; ובמות עולם, למורשה הייתה לנו. ג לכן הינבא ואמרת, כה אמר אדוניי יהוה: יען ביען שמות ושאוף אתכם מסביב, להיותכם מורשה לשארית הגויים, ותיעלו על־שפת לשון, ודיבת־עם. ד לכן הרי ישראל, שמעו דבר־אדוניי יהוה: כה־אמר אדוניי יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגיאיות, ולחורבות השוממות ולערים הנעזבות, אשר היו לבז וללעג, לשארית הגויים אשר מסביב. ה לכן, כה־אמר אדוניי יהוה, אם־לא באש קנאתי דיברתי על־שארית הגויים, ועל־אדום כולה: אשר נתנו־את־ארצי להם למורשה בשמחת כל־לבב, בשאט נפש--למען מגרשה, לבז. ו לכן, הינבא על־אדמת ישראל; ואמרת להרים ולגבעות לאפיקים ולגיאיות כה־אמר אדוניי יהוה, הנני בקנאתי ובחמתי דיברתי, יען כלימת גויים, נשאתם. ז לכן, כה אמר אדוניי יהוה, אני, נשאתי את־ידי: אם־לא הגויים אשר לכם מסביב, המה כלימתם יישאו. ח ואתם הרי ישראל, ענפכם תיתנו, ופרייכם תשאו, לעמי ישראל: כי קירבו, לבוא. ט כי, הנני אליכם; ופניתי אליכם, ונעבדתם ונזרעתם. י והרביתי עליכם אדם, כל־בית ישראל כולו; ונושבו, הערים, והחורבות, תיבנינה. יא והרביתי עליכם אדם ובהמה, ורבו ופרו; והושבתי אתכם כקדמותיכם, והיטיבותי מראשותיכם, וידעתם, כי־אני יהוה. יב והולכתי עליכם אדם את־עמי ישראל, וירשוך, והיית להם, לנחלה; ולא־תוסיף עוד, לשכלם. {ס}

יג כה אמר, אדוניי יהוה, יען אומרים לכם, אוכלת אדם את; ומשכלת גוייך, היית. יד לכן, אדם לא־תאכלי עוד, וגוייך, לא תשכלי־עוד--נאום, אדוניי יהוה. טו ולא־אשמיע אלייך עוד כלימת הגויים, וחרפת עמים לא תשאי־עוד; וגוייך לא־תכשילי עוד, נאום אדוניי יהוה. {פ}

טז ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. יז בן־אדם, בית ישראל יושבים על־אדמתם, ויטמאו אותה, בדרכם ובעלילותם: כטומאת, הנידה, הייתה דרכם, לפניי. יח ואשפוך חמתי עליהם, על־הדם אשר־שפכו על־הארץ; ובגילוליהם, טימאוה. יט ואפיץ אותם בגויים, וייזרו בארצות: כדרכם וכעלילותם, שפטתים. כ ויבוא, אל־הגויים אשר־באו שם, ויחללו, את־שם קודשי--באמור להם עם־יהוה אלה, ומארצו יצאו. כא ואחמול, על־שם קודשי, אשר חיללוהו בית ישראל, בגויים אשר־באו שמה. {פ}

כב לכן אמור לבית־ישראל, כה אמר אדוניי יהוה, לא למענכם אני עושה, בית ישראל: כי אם־לשם־קודשי אשר חיללתם, בגויים אשר־באתם שם. כג וקידשתי את־שמי הגדול, המחולל בגויים, אשר חיללתם, בתוכם; וידעו הגויים כי־אני יהוה, נאום אדוניי יהוה, בהיקדשי בכם, לעיניהם. כד ולקחתי אתכם מן־הגויים, וקיבצתי אתכם מכל־הארצות; והבאתי אתכם, אל־אדמתכם. כה וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם: מכול טומאותיכם ומכל־גילוליכם, אטהר אתכם. כו ונתתי לכם לב חדש, ורוח חדשה אתן בקרבכם; והסירותי את־לב האבן, מבשרכם, ונתתי לכם, לב בשר. כז ואת־רוחי, אתן בקרבכם; ועשיתי, את אשר־בחוקיי תלכו, ומשפטיי תשמרו, ועשיתם. כח וישבתם בארץ, אשר נתתי לאבותיכם; והייתם לי, לעם, ואנוכי, אהיה לכם לאלוהים. כט והושעתי אתכם, מכול טומאותיכם; וקראתי אל־הדגן והרביתי אותו, ולא־אתן עליכם רעב. ל והרביתי את־פרי העץ, ותנובת השדה: למען, אשר לא תקחו עוד חרפת רעב--בגויים. לא וזכרתם את־דרכיכם הרעים, ומעלליכם אשר לא־טובים; ונקוטותם, בפניכם, על עוונותיכם, ועל תועבותיכם. לב לא למענכם אני־עושה, נאום אדוניי יהוה--ייוודע, לכם: בושו והיכלמו מדרכיכם, בית ישראל. {ס}

לג כה אמר, אדוניי יהוה, ביום טהרי אתכם, מכול עוונותיכם--והושבתי, את־הערים, ונבנו, החורבות. לד והארץ הנשמה, תיעבד, תחת אשר הייתה שממה, לעיני כל־עובר. לה ואמרו, הארץ הלזו הנשמה, הייתה, כגן־עדן; והערים החורבות והנשמות והנהרסות, בצורות ישבו. לו וידעו הגויים, אשר יישארו סביבותיכם, כי אני יהוה בניתי הנהרסות, נטעתי הנשמה: אני יהוה, דיברתי ועשיתי. {ס}

לז כה אמר, אדוניי יהוה, עוד זאת אידרש לבית־ישראל, לעשות להם: ארבה אותם כצאן, אדם. לח כצאן קודשים, כצאן ירושלים במועדיה--כן תהיינה הערים החורבות, מלאות צאן אדם; וידעו, כי־אני יהוה. {פ}