תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח


יחזקאל פרק לו

א ואתה בן־אדם, הינבא אל־הרי ישראל; ואמרת--הרי ישראל, שמעו דבר־יהוה.  ב כה אמר אדוניי יהוה, יען אמר האויב עליכם האח; ובמות עולם, למורשה הייתה לנו.  ג לכן הינבא ואמרת, כה אמר אדוניי יהוה:  יען ביען שמות ושאוף אתכם מסביב, להיותכם מורשה לשארית הגויים, ותיעלו על־שפת לשון, ודיבת־עם.  ד לכן הרי ישראל, שמעו דבר־אדוניי יהוה:  כה־אמר אדוניי יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגיאיות, ולחורבות השוממות ולערים הנעזבות, אשר היו לבז וללעג, לשארית הגויים אשר מסביב.  ה לכן, כה־אמר אדוניי יהוה, אם־לא באש קנאתי דיברתי על־שארית הגויים, ועל־אדום כולה:  אשר נתנו־את־ארצי להם למורשה בשמחת כל־לבב, בשאט נפש--למען מגרשה, לבז.  ו לכן, הינבא על־אדמת ישראל; ואמרת להרים ולגבעות לאפיקים ולגיאיות כה־אמר אדוניי יהוה, הנני בקנאתי ובחמתי דיברתי, יען כלימת גויים, נשאתם.  ז לכן, כה אמר אדוניי יהוה, אני, נשאתי את־ידי:  אם־לא הגויים אשר לכם מסביב, המה כלימתם יישאו.  ח ואתם הרי ישראל, ענפכם תיתנו, ופרייכם תשאו, לעמי ישראל:  כי קירבו, לבוא.  ט כי, הנני אליכם; ופניתי אליכם, ונעבדתם ונזרעתם.  י והרביתי עליכם אדם, כל־בית ישראל כולו; ונושבו, הערים, והחורבות, תיבנינה.  יא והרביתי עליכם אדם ובהמה, ורבו ופרו; והושבתי אתכם כקדמותיכם, והיטיבותי מראשותיכם, וידעתם, כי־אני יהוה.  יב והולכתי עליכם אדם את־עמי ישראל, וירשוך, והיית להם, לנחלה; ולא־תוסיף עוד, לשכלם.  {ס}

יג כה אמר, אדוניי יהוה, יען אומרים לכם, אוכלת אדם את; ומשכלת גוייך, היית.  יד לכן, אדם לא־תאכלי עוד, וגוייך, לא תשכלי־עוד--נאום, אדוניי יהוה.  טו ולא־אשמיע אלייך עוד כלימת הגויים, וחרפת עמים לא תשאי־עוד; וגוייך לא־תכשילי עוד, נאום אדוניי יהוה.  {פ}

טז ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור.  יז בן־אדם, בית ישראל יושבים על־אדמתם, ויטמאו אותה, בדרכם ובעלילותם:  כטומאת, הנידה, הייתה דרכם, לפניי.  יח ואשפוך חמתי עליהם, על־הדם אשר־שפכו על־הארץ; ובגילוליהם, טימאוה.  יט ואפיץ אותם בגויים, וייזרו בארצות:  כדרכם וכעלילותם, שפטתים.  כ ויבוא, אל־הגויים אשר־באו שם, ויחללו, את־שם קודשי--באמור להם עם־יהוה אלה, ומארצו יצאו.  כא ואחמול, על־שם קודשי, אשר חיללוהו בית ישראל, בגויים אשר־באו שמה.  {פ}

כב לכן אמור לבית־ישראל, כה אמר אדוניי יהוה, לא למענכם אני עושה, בית ישראל:  כי אם־לשם־קודשי אשר חיללתם, בגויים אשר־באתם שם.  כג וקידשתי את־שמי הגדול, המחולל בגויים, אשר חיללתם, בתוכם; וידעו הגויים כי־אני יהוה, נאום אדוניי יהוה, בהיקדשי בכם, לעיניהם.  כד ולקחתי אתכם מן־הגויים, וקיבצתי אתכם מכל־הארצות; והבאתי אתכם, אל־אדמתכם.  כה וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם:  מכול טומאותיכם ומכל־גילוליכם, אטהר אתכם.  כו ונתתי לכם לב חדש, ורוח חדשה אתן בקרבכם; והסירותי את־לב האבן, מבשרכם, ונתתי לכם, לב בשר.  כז ואת־רוחי, אתן בקרבכם; ועשיתי, את אשר־בחוקיי תלכו, ומשפטיי תשמרו, ועשיתם.  כח וישבתם בארץ, אשר נתתי לאבותיכם; והייתם לי, לעם, ואנוכי, אהיה לכם לאלוהים.  כט והושעתי אתכם, מכול טומאותיכם; וקראתי אל־הדגן והרביתי אותו, ולא־אתן עליכם רעב.  ל והרביתי את־פרי העץ, ותנובת השדה:  למען, אשר לא תקחו עוד חרפת רעב--בגויים.  לא וזכרתם את־דרכיכם הרעים, ומעלליכם אשר לא־טובים; ונקוטותם, בפניכם, על עוונותיכם, ועל תועבותיכם.  לב לא למענכם אני־עושה, נאום אדוניי יהוה--ייוודע, לכם:  בושו והיכלמו מדרכיכם, בית ישראל.  {ס}

לג כה אמר, אדוניי יהוה, ביום טהרי אתכם, מכול עוונותיכם--והושבתי, את־הערים, ונבנו, החורבות.  לד והארץ הנשמה, תיעבד, תחת אשר הייתה שממה, לעיני כל־עובר.  לה ואמרו, הארץ הלזו הנשמה, הייתה, כגן־עדן; והערים החורבות והנשמות והנהרסות, בצורות ישבו.  לו וידעו הגויים, אשר יישארו סביבותיכם, כי אני יהוה בניתי הנהרסות, נטעתי הנשמה:  אני יהוה, דיברתי ועשיתי.  {ס}

לז כה אמר, אדוניי יהוה, עוד זאת אידרש לבית־ישראל, לעשות להם:  ארבה אותם כצאן, אדם.  לח כצאן קודשים, כצאן ירושלים במועדיה--כן תהיינה הערים החורבות, מלאות צאן אדם; וידעו, כי־אני יהוה.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח