תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק כה

א ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. ב בן־אדם, שים פניך אל־בני עמון; והינבא, עליהם. ג ואמרת לבני עמון, שמעו דבר־אדוניי יהוה: כה־אמר אדוניי יהוה יען אומרך האח אל־מקדשי כי־ניחל, ואל־אדמת ישראל כי נשמה, ואל־בית יהודה, כי הלכו בגולה. ד לכן הנני נותנך לבני־קדם למורשה, ויישבו טירותיהם בך, ונתנו בך, משכניהם; המה יאכלו פרייך, והמה ישתו חלבך. ה ונתתי את־רבה לנווה גמלים, ואת־בני עמון למרבץ־צאן; וידעתם, כי־אני יהוה. {פ}

ו כי כה אמר, אדוניי יהוה, יען מחאך יד, ורקעך ברגל; ותשמח בכל־שאטך בנפש, אל־אדמת ישראל. ז לכן הנני נטיתי את־ידי עליך, ונתתיך לבז לגויים, והכרתיך מן־העמים, והאבדתיך מן־הארצות; אשמידך, וידעת כי־אני יהוה. {פ}

ח כה אמר, אדוניי יהוה: יען, אמור מואב ושעיר, הנה ככל־הגויים, בית יהודה. ט לכן הנני פותח את־כתף מואב, מהערים--מעריו, מקצהו: צבי, ארץ בית הישימות--בעל מעון, וקריתיימה. י לבני־קדם על־בני עמון, ונתתיה למורשה, למען לא־תיזכר בני־עמון, בגויים. יא ובמואב, אעשה שפטים; וידעו, כי־אני יהוה. {פ}

יב כה אמר אדוניי יהוה, יען עשות אדום בנקום נקם לבית יהודה--ויאשמו אשום, וניקמו בהם. יג לכן, כה אמר אדוניי יהוה, ונטיתי ידי על־אדום, והכרתי ממנה אדם ובהמה; ונתתיה חורבה מתימן, ודדנה בחרב ייפולו. יד ונתתי את־נקמתי באדום, ביד עמי ישראל, ועשו באדום, כאפי וכחמתי; וידעו, את־נקמתי--נאום, אדוניי יהוה. טו כה אמר אדוניי יהוה, יען עשות פלשתים בנקמה; ויינקמו נקם בשאט בנפש, למשחית איבת עולם. טז לכן, כה אמר אדוניי יהוה, הנני נוטה ידי על־פלשתים, והכרתי את־כרתים; והאבדתי, את־שארית חוף הים. יז ועשיתי בם נקמות גדולות, בתוכחות חמה; וידעו כי־אני יהוה, בתיתי את־נקמתי בם. {פ}