תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק מד

א וישב אותי, דרך שער המקדש החיצון, הפונה, קדים; והוא, סגור. ב ויאמר אליי יהוה, השער הזה סגור יהיה לא ייפתח ואיש לא־יבוא בו--כי יהוה אלוהי־ישראל, בא בו; והיה, סגור. ג את־הנשיא, נשיא הוא יישב־בו לאכול־לחם--לפני יהוה; מדרך אולם השער יבוא, ומדרכו ייצא. ד ויביאני דרך־שער הצפון, אל־פני הבית, וארא, והנה מלא כבוד־יהוה את־בית יהוה; ואפול, אל־פניי. ה ויאמר אליי יהוה, בן־אדם שים ליבך וראה בעיניך ובאוזניך שמע את כל־אשר אני מדבר אותך, לכל־חוקות בית־יהוה, ולכל־תורותיו; ושמת ליבך למבוא הבית, בכול מוצאי המקדש. ו ואמרת אל־מרי אל־בית ישראל, כה אמר אדוניי יהוה: רב־לכם מכל־תועבותיכם, בית ישראל. ז בהביאכם בני־נכר, ערלי־לב וערלי בשר, להיות במקדשי, לחללו את־ביתי--בהקריבכם את־לחמי, חלב ודם, ויפרו את־בריתי, אל כל־תועבותיכם. ח ולא שמרתם, משמרת קודשיי; ותשימון, לשומרי משמרתי במקדשי--לכם. {ס}

ט כה־אמר, אדוניי יהוה, כל־בן־נכר ערל לב וערל בשר, לא יבוא אל־מקדשי: לכל־בן־נכר--אשר, בתוך בני ישראל. י כי אם־הלויים, אשר רחקו מעליי, בתעות ישראל אשר תעו מעליי, אחרי גילוליהם; ונשאו, עוונם. יא והיו במקדשי, משרתים, פקודות אל־שערי הבית, ומשרתים את־הבית; המה ישחטו את־העולה ואת־הזבח, לעם, והמה יעמדו לפניהם, לשרתם. יב יען, אשר ישרתו אותם לפני גילוליהם, והיו לבית־ישראל, למכשול עוון; על־כן נשאתי ידי עליהם, נאום אדוניי יהוה, ונשאו, עוונם. יג ולא־ייגשו אליי, לכהן לי, ולגשת על־כל־קודשיי, אל־קודשי הקודשים; ונשאו, כלימתם, ותועבותם, אשר עשו. יד ונתתי אותם, שומרי משמרת הבית--לכול, עבודתו, ולכול אשר ייעשה, בו. {פ}

טו והכוהנים הלויים בני צדוק, אשר שמרו את־משמרת מקדשי בתעות בני־ישראל מעליי--המה יקרבו אליי, לשרתני; ועמדו לפניי, להקריב לי חלב ודם--נאום, אדוניי יהוה. טז המה יבואו אל־מקדשי, והמה יקרבו אל־שולחני--לשרתני; ושמרו, את־משמרתי. יז והיה, בבואם אל־שערי החצר הפנימית, בגדי פשתים, ילבשו; ולא־יעלה עליהם, צמר, בשרתם בשערי החצר הפנימית, וביתה. יח פארי פשתים, יהיו על־ראשם, ומכנסי פשתים, יהיו על־מותניהם: לא יחגרו, ביזע. יט ובצאתם אל־החצר החיצונה אל־החצר החיצונה, אל־העם, יפשטו את־בגדיהם אשר־המה משרתם בם, והניחו אותם בלשכות הקודש; ולבשו בגדים אחרים, ולא־יקדשו את־העם בבגדיהם. כ וראשם לא יגלחו, ופרע לא ישלחו; כסום יכסמו, את־ראשיהם. כא ויין לא־ישתו, כל־כוהן, בבואם, אל־החצר הפנימית. כב ואלמנה, וגרושה, לא־יקחו להם, לנשים: כי אם־בתולות, מזרע בית ישראל, והאלמנה אשר תהיה אלמנה, מכוהן ייקחו. כג ואת־עמי יורו, בין קודש לחול; ובין־טמא לטהור, יודיעום. כד ועל־ריב, המה יעמדו למשפט--במשפטיי, ישפטוהו; ואת־תורותיי ואת־חוקותיי, בכל־מועדיי ישמורו, ואת־שבתותיי, יקדשו. כה ואל־מת אדם, לא יבוא לטומאה: כי אם־לאב ולאם ולבן ולבת לאח, ולאחות אשר־לא־הייתה לאיש--ייטמאו. כו ואחרי, טוהרתו--שבעת ימים, יספרו־לו. כז וביום בואו אל־הקודש אל־החצר הפנימית, לשרת בקודש, יקריב, חטאתו--נאום, אדוניי יהוה. כח והייתה להם לנחלה, אני נחלתם; ואחוזה, לא־תיתנו להם בישראל--אני, אחוזתם. כט המנחה והחטאת והאשם, המה יאכלום; וכל־חרם בישראל, להם יהיה. ל וראשית כל־ביכורי כול וכל־תרומת כול, מכול תרומותיכם--לכוהנים, יהיה; וראשית עריסותיכם תיתנו לכוהן, להניח ברכה אל־ביתך. לא כל־נבילה וטריפה, מן־העוף ומן־הבהמה--לא יאכלו, הכוהנים. {פ}