תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק ו

א ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. ב בן־אדם, שים פניך אל־הרי ישראל; והינבא, אליהם. ג ואמרת--הרי ישראל, שמעו דבר־אדוניי יהוה: כה־אמר אדוניי יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגיאיות, הנני אני מביא עליכם חרב, ואיבדתי, במותיכם. ד ונשמו, מזבחותיכם, ונשברו, חמניכם; והפלתי, חלליכם, לפני, גילוליכם. ה ונתתי, את־פגרי בני ישראל, לפני, גילוליהם; וזיריתי, את־עצמותיכם, סביבות, מזבחותיכם. ו בכול, מושבותיכם, הערים תחרבנה, והבמות תישמנה--למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם, ונשברו ונשבתו גילוליכם, ונגדעו חמניכם, ונמחו מעשיכם. ז ונפל חלל, בתוככם; וידעתם, כי־אני יהוה. ח והותרתי, בהיות לכם פליטי חרב--בגויים: בהיזרותיכם, בארצות. ט וזכרו פליטיכם אותי, בגויים אשר נשבו־שם, אשר נשברתי את־ליבם הזונה אשר־סר מעליי, ואת עיניהם הזונות אחרי גילוליהם; ונקוטו, בפניהם, אל־הרעות אשר עשו, לכול תועבותיהם. י וידעו, כי־אני יהוה; לא אל־חינם דיברתי, לעשות להם הרעה הזאת. {פ}

יא כה־אמר אדוניי יהוה, הכה בכפך ורקע ברגלך ואמור־אח, אל כל־תועבות רעות, בית ישראל: אשר, בחרב ברעב ובדבר--ייפולו. יב הרחוק בדבר ימות, והקרוב בחרב ייפול, והנשאר והנצור, ברעב ימות; וכיליתי חמתי, בם. יג וידעתם, כי־אני יהוה, בהיות חלליהם בתוך גילוליהם, סביבות מזבחותיהם; אל כל־גבעה רמה בכול ראשי ההרים, ותחת כל־עץ רענן ותחת כל־אלה עבותה, מקום אשר נתנו־שם ריח ניחוח, לכול גילוליהם. יד ונטיתי את־ידי, עליהם, ונתתי את־הארץ שממה ומשמה ממדבר דבלתה, בכול מושבותיהם; וידעו, כי־אני יהוה. {פ}