תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק ו

א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור. ב בן-אדם, שים פניך אל-הרי ישראל; והינבא, אליהם. ג ואמרת--הרי ישראל, שמעו דבר-אדוניי יהוה: כה-אמר אדוניי יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגיאיות, הנני אני מביא עליכם חרב, ואיבדתי, במותיכם. ד ונשמו, מזבחותיכם, ונשברו, חמניכם; והפלתי, חלליכם, לפני, גילוליכם. ה ונתתי, את-פגרי בני ישראל, לפני, גילוליהם; וזיריתי, את-עצמותיכם, סביבות, מזבחותיכם. ו בכול, מושבותיכם, הערים תחרבנה, והבמות תישמנה--למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם, ונשברו ונשבתו גילוליכם, ונגדעו חמניכם, ונמחו מעשיכם. ז ונפל חלל, בתוככם; וידעתם, כי-אני יהוה. ח והותרתי, בהיות לכם פליטי חרב--בגויים: בהיזרותיכם, בארצות. ט וזכרו פליטיכם אותי, בגויים אשר נשבו-שם, אשר נשברתי את-ליבם הזונה אשר-סר מעליי, ואת עיניהם הזונות אחרי גילוליהם; ונקוטו, בפניהם, אל-הרעות אשר עשו, לכול תועבותיהם. י וידעו, כי-אני יהוה; לא אל-חינם דיברתי, לעשות להם הרעה הזאת. {פ}

יא כה-אמר אדוניי יהוה, הכה בכפך ורקע ברגלך ואמור-אח, אל כל-תועבות רעות, בית ישראל: אשר, בחרב ברעב ובדבר--ייפולו. יב הרחוק בדבר ימות, והקרוב בחרב ייפול, והנשאר והנצור, ברעב ימות; וכיליתי חמתי, בם. יג וידעתם, כי-אני יהוה, בהיות חלליהם בתוך גילוליהם, סביבות מזבחותיהם; אל כל-גבעה רמה בכול ראשי ההרים, ותחת כל-עץ רענן ותחת כל-אלה עבותה, מקום אשר נתנו-שם ריח ניחוח, לכול גילוליהם. יד ונטיתי את-ידי, עליהם, ונתתי את-הארץ שממה ומשמה ממדבר דבלתה, בכול מושבותיהם; וידעו, כי-אני יהוה. {פ}